האדם במעשה בראשית
מעבר להצלה של עם ישראל ומעבר לעונש שהמצרים קיבלו, מתגלה בקריאת ים סוף דבר חדש שלא היה בעולם- היכולת לשלוט בנוזל ובמוצק[1]:
"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹֽזְלִים קָֽפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָֽם:"
המים נערמו ולאחר מכן קפאו, הם הפכו מנוזל למוצק. פעמיים התורה חוזרת על התיאור של השינוי במים, שהמים עצמם הופכים לחומה מוצקה[2]:
"...וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִֽימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:"
כלומר, קריעת ים סוף עוסקת בסוגיה שהחלה לפני שעם ישראל נוצר ולפני יציאת מצרים. הסוגיה הזו שייכת לבריאת העולם ולמעשה בראשית. הסוגיה הזו מתייחסת למערכת היחסים הברורה בטבע. בבראשית, לפני בריאת העולם, העולם היה רק מים ורק לאחר מכן ביום השלישי התגלתה היבשה. הים והיבשה אלו שתי המערכות הכי ברורות במציאות. רש"י אומר[3]:
"ויבקעו המים. כל מים שבעולם"
לא מדובר פה על נס מקומי של הצלת ישראל, אלא מדובר כאן על סוגיה הסובבת את כל העולם. סוגיית הים והיבשה, סוגיית המוצק והנוזל.
בכל בוקר אנו מברכים את ברכות השחר. מטרת הברכות האלו היא להזכיר לנו מי אנחנו. בתחילה אנו נזכרים שהנשמה שלנו היא טהורה שנוצרה על ידי הקדוש ברוך הוא, שהגוף שלנו נוצר על ידי הקדוש ברוך הוא ושאנו מצווים לעסוק בתורה. לאחר מכן אנו נזכרים מי אנו באמת- לא גויים ולא עבדים, יש לנו בחירה חופשית. אחרי כן אנו עוסקים בכל המבנה של האדם, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את היכולת לפעול. רוב ברכות השחר עוסקות בצרכים אנושיים, אבל ברכה אחת עוסקת בנושא שונה לגמרי[4]:
"...רוקע הארץ על המים" ...
----
[1] ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק ח'.
[2] ספר שמות, פרק י"ד, פסוק כ"ב ופסוק כ"ט.
[3] רש"י, ספר שמות, פרק י"ד, פסוק כ"א.
[4] מתוך ברכות השחר.