התשובה - מצווה שלא בשליטתנו
פרשת האזינו היא פרשה קצרה ויש בה הרבה תוכחה ואזהרות. במרכזה של פרשת ניצבים מופיעה פרשייה חשובה, פרשיית התשובה[1]:
"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ... וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ... וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ... וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו... תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ... כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ"
בפסוקים האלו, הפועל 'לשוב' חוזר הרבה פעמים. הפרשייה הזו קוראת לנו לתשובה. בתוך העניין של התשובה יש שני צדדים. צד אחד הוא הצד שלנו, שאנו צריכים לשוב אל ה'. הצד השני הוא שהקדוש ברוך הוא פועל- הוא עצמו שב אלינו ועושה תשובה, עד כדי כך שמופיע ביטוי קיצוני- הקדוש ברוך הוא יעשה לנו ברית מילה בלב. יש פה התערבות אלוקית מאוד משמעותית.
כלומר, תשובה זה תהליך שהוא דורש שיתוף פעולה בין מעשי אדם למעשי שמיים. במצוות אחרות אנו אחראים לבד. אם רוצים לעשות מצווה עושים מצווה- רוצים, שמים טלית. רוצים, שמים תפילין. אבל מצוות התשובה היא מצווה שונה. היא כורכת אתה מעורבות גדולה של הקדוש ברוך הוא. לכן אנו רואים שבימי התשובה אנו מרבים בתפילה, כמו שאומר הרמב"ם[2]:
"מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים"
מי שמניח תפילין ונוטל לולב לא צועק, למה העושה תשובה צועק? את מצוות התשובה אי אפשר לעשות לבד, צריך את הקדוש ברוך הוא שיעזור לשוב ולכן דרכו של השב בתשובה לצעוק. אנו לא יכולים לחזור לבד בתשובה.
תשובה באמת, זה קודם כל לטהר את הנפש ולנקות את כל האישיות. אדם לא יודע שהוא ניקה את האישיות שלו, את הרגשות שלו, את המחשבות שלו ואת הרצונות שלו. אפשר לשנות כל מיני מעשים, אבל אי אפשר לדעת אם שהאישיות השתנתה, זה מעבר לשליטה של האדם. או בלשון הרב קוק[3]:
"והנה אין האדם שליט ברוח לדעת עמקי הלב"
---
[1] ספר דברים, פרק ל', פסוקים ב'-י'.
[2] הלכות תשובה, פרק ב', הלכה ד'.
[3] עולת ראי"ה, כרך ב', עמוד שנ"ג.
