מיד אחרי שאברהם מנצח את המלכים כתוב שלאברהם היה יראה ואז מיד הקב"ה אומר לו שבניו יהיו גרים בארץ לא להם. אומר הגמרא בנדרים שגלות מצרים נגזרה בגלל טעויות של אברהם אבינו. חז"ל אומרים שזה בגלל שעשה אנגריא בתלמידי חכמים.
אנגריא זה לגייס לטובת משימה כלשהי. ובגלל זה נגזר על זרעו הגלות.
אומר המהר"ל - שיש סכנה גדולה בנושא היחס לתורה.
כאשר משתמשים בעולם הרוח זה יוצר אווירה שהרוח תורמת לעולם החומר.
למה יש רוח? הרוח נתפסת ככלי לעשייה של דברים חומריים בעולם הזה. לומדים תורה רק כדי להיות אנשים טובים בין אדם לחבירו. בזה בעצם הרוח משועבדת לחומר.
הגמרא אומרת במסכת שבת שעמי הארץ מתדרדרים רוחנית מכיוון שקוראים לבית הכנסת בית העם.
נוצר להם תפיסה שעיקרה של תפילה 'הגיבוש החברתי וההתכנסות'.
אברהם נתפס בטעות בעיני העם כאילו אצלו הרוח משועבדת לחומר. לכן בניו נענשו בשיעבוד.
יוסף היה איש רוחני מאוד גדול ולכן לקחו אותו לטובת הממלכה. כדאי מאוד להיעזר בו לטובת ענייני החומר.
צריך מאוד להיזהר בזה. לברר לנו שהרוח היא דבר בפני עצמו. העולם הזה משרת את הקודש ולא להיפך.
זה נכון שמהקודש יוצאת גם ברכה אבל זו תוצאה נלווית, לא המטרה.
אנחנו מתפללים על החומריות כדי שנוכל להתקדם ברוחניות.
החומר נוצר כדי לשרת את הרוח ולא להיפך. הקודש הוא מטרה לעצמו.
לכן אנגריא פירושה
שיעבוד. היפוך היוצרות. התורה מתפרשת ככלי עזר. אסור לשעבד את הקודש לטובת דברים אחרים. (לדוגמא: ימי החול הם בשביל השבת ולא להיפך. לא נחים בשבת כדי שיהיה כח לשבוע).
אברהם לא היה צריך לקחת דווקא את חניכיו למלחמה.
הוא כמייסד האומה צריך להראות שהקודש הוא העיקר.
