הפנים החשובות של יעקבלאחר שיעקב מסיים את מאבקו עם המלאך, הוא קורא שם למקום בו הם נאבקו[1]:
"וַיִּקְרָא יַֽעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּֽי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִֽׁי:"
יעקב מדבר על מפגש פנים אל פנים, וקורא למקום הזה 'פניאל'.
ה'פנים' זה הנושא החורז את פרשתנו והנושא המזוהה עם יעקב בצורה מיוחדת. בתחילת הפרשה, כאשר יעקב שולח מנחה לעשיו אחיו, הוא מסביר את מטרת שליחת המתנות[2]:
"כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי: וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה:"
לאחר מכן, יעקב נאבק עם המלאך פנים אל פנים. וכשיעקב נפגש עם עשיו, ועשיו אומר לו שהוא לא צריך את כל המתנות האלו, יעקב עונה לו[3]:
"וַיֹּאמֶר יַֽעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָֽקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵֽנִי:"
יעקב אומר שהוא רואה את הפנים של עשיו כמו שהוא רואה את הפנים של אלוקים. גם כשיעקב מגיע לשכם המושג פנים חוזר על עצמו[4]:
"וַיָּבֹא יַֽעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִֽיר:"
כל זה מתחבר למאמרי חז"ל רבים העוסקים בפניו של יעקב. הגמרא אומרת שהפנים של יעקב היו הפנים הכי יפות בעולם. הפנים של יעקב חקוקות על כיסא הכבוד. יחזקאל רואה על כיסא הכבוד פני אדם, חז"ל אומרים שזה פני יעקב. סתם 'פנים' במדרשי חז"ל זה פני יעקב.
קראנו בפרשת ויצא על המלאכים העולם ויורדים בסולם בחלומו של יעקב. המדרש אומר שהמלאכים ירדו למטה וראו את פני יעקב, עלו למעלה וראו את פני יעקב על כיסא הכבוד, ירדו וראו שוב, עלו וראו שוב. הם התבלבלו מה למעלה ומה למטה. הפנים העליונות ופני יעקב זה אותם פנים.
הכוהנים מברכים אותנו בברכת כוהנים[5]:
"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלֽוֹם:"
דוד המלך מבקש מהקדוש ברוך הוא שיתגלה אליו[6]:
"אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי"
----
[1] ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ל"א.
[2] ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוקים כ"א-כ"ב.
[3] ספר בראשית, פרק ל"ג, פסוק י'.
[4] ספר בראשית, פרק ל"ג, פסוק י"ח.
[5] ספר בראשית, פרק ו', פסוקים כ"ה-כ"ו.
[6] ספר תהילים, פרק כ"ז, פסוק ט'.
