עשו - האדם השלם
פרשת תולדות, בעיקר בתחילתה, מאוד מחדדת את ההבדלים בין יעקב לבין עשיו, כבר מזמן היותם בבטן אימם. הפרשה יוצרת הנגדה והשוואה ברורה בין עשיו ליעקב בהילוך איטי ותיאורים מדויקים[1]:
"וַיֵּצֵא הָֽרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָֽׂו:"
עשיו יוצא ראשון מהבטן. הוא מרגיש מוכן לצאת והוא מחכה לזה. עשיו מרגיש צורך לצאת מפני שכולו אדרת שער, הוא מלא שערות כאדם מבוגר. הוא לא צריך את בטן אמו, הוא כבר בוגר. אדם הרואה אותו יודע שיש כאן מישהו שלם, בוגר ועשוי לגמרי. רש"י אומר שכשמו כן הוא, עשיו- מלשון עשוי, מוכן. לילדים רגילים יש תחושה שיש להם עוד הרבה מה לצמוח, אך לעשיו יש תחושה אחרת, שהוא כבר שלם ומוכן. הגימטרייה של עשיו היא שלום, אצלו הכל מושלם.
בגלל שעשיו מקרין סביבו הרגשה שהוא שלם, עשוי ומוכן, הוא ישר יוצא מהבית. אין לו למה לחכות, בהזדמנות הראשונה הוא יוצא החוצה. מי שחושב שהוא שלם, השם שלו אומר את זה, והתחושות שלו אומרות לו שהוא שלם. אדם כזה לא חושב שיש לו חסרונות. אם היו לו חסרונות הוא היה מנסה להשלים את החסרונות שלו, אבל בגלל שהוא חושב שהוא שלם, אז הוא יוצא לשדה ונהיה שם איש יודע ציד. על מנת לצוד בעלי חיים, צריך להכיר בבעלי החיים את נקודות התורפה, את הדרך לצוד המיוחדת לצוד כל אחת ואחת. אדם הרואה את עצמו כמושלם, יודע לזהות את החסרונות ואת נקודות התורפה באחרים. הוא מזהה את נקודת החיסרון של האדם, מה חסר לו, וכך הוא יודע כיצד להפיל אותו. זה נכון גם לבעלי חיים וגם לבני אדם. רש"י אומר בהמשך הפרשה שעשיו היה צד נשים, הוא היה מזהה את נקודת החיסרון שלהם. הוא היה צד אנשים, ציד בפנים. הוא כל הזמן עסוק בחסרונות הזולת, מפני שהוא שלם ועשוי- אין לו לאן להתקדם.
דוקא אדם מעוצב, הוא אדם מאד עצוב. אם אדם מעוצב כבר, אין לו לאן להתקדם, כולם נופלים לפניו[2]:
"וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵֽף:"
עשיו מגיע מהשדה עייף. הציד מעייף אותו מפני שהציד גורם לו להשתרש מתודעה של מושלמות. בציד אין לו כבר עניין בעשייה. אין לו את הרגשת מיצוי האתגרים, מפני שאין לו לאן להתקדם. אין דבר שהוא לא יכול לכבוש. עשיו מצהיר על עצמו שהוא עייף. ויותר גרוע[3]:
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:"
עשיו מלא תחושת חידלון. הוא אדם עצוב המחפש הנאות ותנחומים בשביל להפיג את המצוקה שלו, את ההרגשה של חוסר ההתקדמות. עשיו בז לבכורה. אדם הבז, הוא לא אדם שמח, הוא אדם ממורמר. תחושת השלימות מציקה לו.
יעקב מרגיש חסר
יש אדם מסוג אחר, אדם היוצא שני מהבטן[4]:
"וְאַֽחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּֽעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַֽעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָֽם:"
יעקב לא ממהר לצאת. הוא יוצא רק בעקבות היציאה של הראשון, בתור שני. גם כשהשנים יחלפו ורבקה תגיד ליעקב ללכת לקבל ברכה מיצחק במקום עשיו, יעקב יגיד[5]:
"וַיֹּאמֶר יַֽעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָֽנֹכִי אִישׁ חָלָֽק:"
במשפט הזה יעקב אומר שיש לי עוד הרבה מה לגדול, לצמוח, הוא עדיין מרגיש חסר.
---
[1] ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ה.
[2] ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ט.
[3] ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל"ב.
[4] ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ו.
[5] ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק י"א.
