"..לאף אחד לא אכפת ממני, ..אף אחד לא אוהב אותי, לאף אחד לא אכפת אם אני בסביבה או לא❗️..״ טיגר טיגר בכה. אבל אז שאל אותו הצב חברו; ".. האם זו האמת❓ האם אתה בטוח בזה..❓
מה עושה הצב?
הוא שם סימן שאלה במקום סימן הקריאה הכה החלטי וחד משמעי שהכריז עליו טיגר. וכששמים סימן שאלה, הבטחון שלנו במחשבה השלילית- מתערער. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים בכדי לאמן את המוח לחשוב אחרת, לא להיכנע למחשבה האוטומטית השלילית. קייטי ביירון מנגישה את השיטה הזו לילדים, בספרה: "טיגר טיגר האם זו האמת?", כדי שילמדו לשחרר את דפוסי המחשבה (השדונים) השליליים. השיטה מסתמכת על המוח הגמיש שלנו. כן כן, המוח יכול להשתנות, גם כשאנחנו כבר אנשים בוגרים- ובוודאי כשמדובר בילדים ונוער. כמה יכולים החיים להיות נעימים יותר כשהפרשנות היא אחרת מ- אף אחד לא רוצה/אוהב/מזמין אותי ל..?
בספר סוקרת קייטי את 4 השאלות האימוניות שיכול כל הורה לשאול את הילד שלו שוב ושוב כדי לפתח את ערוצי המחשבה לאפשרויות נוספות שעומדות בפניו, מלבד המחשבה האוטומטית המיידית שקופצת לו, שהיא בד"כ שלילית. זו אחת הדרכים שניתן דרכה לאמן הורים כדי שיאמנו את ילדיהם לגמישות מחשבתית ושינוי הפרשנות האוטומטית השלילית.
למה נחוץ אימון שכזה תשאלו?
משום שבמוח שלנו קיים חלק קדום שדאג להשרדות- אותו חלק שכשנשקפה סכנה לחייו של האדם התריע עליה ואז במהירות נדרש האדם לבחור דרך פעולה.
כיום, כשהארועים הקורים לנו מתפרשים בטעות ע"י המוח כ"מסוכנים" אותו דפוס אוטומטי שלילי "קופץ" ומפעיל אותנו. זו אחריותנו כהורים ללמד את המוח של הילד לחשוב אחרת, לחשוב על אופציות נוספות והספר המקסים של ביירון עושה זאת בדרך נעימה להורה ולילד.
מה דעתכם?
יש לדעתכם ארוע שלא יכולה להיות לו יותר מפרשנות אחת? איך הילד שלכם מפרש את העולם?- בסימן קריאה או בסימן שאלה? ככל שנלמד את הילד לשים יותר סימני ❓ כך נכין אותו יותר טוב לחיים- נאמן אותו לחשוב-מה עוד נכון לעשות. כשהורים מגיעים להדרכת הורים, זהו אחד הכלים החשובים שאנו מתרגלים.