מידע למטייל בירדן - טיולים ואתגרים

מידע למטייל בירדן

     מידע כללי  על ירדן 

מידע על טיול בירדן     

לפני הכל, אזהרות והמלצות 

    • חל איסור חמור על הכנסת תוצאת תמונה עבור דגל ירדן
    • מכשירי קשר
    • רחפנים
    • נשק חם 
    • תשמישי קדושה  
    • המלצה – לא להגיע עם חולצות  עם כתוביות בעברית 
    • המלצה – ספרים בעברית להחביא עמוק בתרמיל         
    • חשוב ביותר כל קבוצה מארבעה מטיילים ומעלה חייבים במדריך וליווי שוטר 
    • המעבר במעבר רבין ידידותי יותר מאשר המעבר הצפוני בארם נהריים 
    • גם שאני מטייל בקניוני מואב ,  אישית אני מעדיף את המעבר הדרומי 
    • אין תחבורה ציבורית אל או מהמסוף. אפשרויות ההגעה במונית, מונית שירות מאילת או רכב פרטי.
      ניתן להכנס לירדן עם הרכב הפרטי או להחנותו בחניון הצמוד למסוף.
    • קישור לדף זמני פתיחה וסגירה של כל מעברי הגבול לירדן       
  • מסוף הגבול יצחק רבין – שעות פתיחה וסגירה
  • מעברי גבול – בצד הישראלי  105 ש"ח לאדם ובצד הירדני 10 דינר לאדם
  • כדי לחסוך בזמן רצוי וכדאי לרכוש את דמי המעבר באתר הבית
  • אתר הבית של מסוף רבין
  • אתר הבית מעבר הגבול נהר הירדן
  • רכישת מעברים תחת הסעיף שרותים פיננסים, יש להקפיד להדפיס את השובר ולהראותו במעבר הגבול .

מידע חשוב

ויזה לירדן, תיאום מעבר קבוצות לירדן, טיול בשטחי המדבר לעוברים ברכב

למידע נוסף בנושא מעבר רכב לירדן ניתן לפנות לשגרירות ירדן בישראל 03-7517722.

ויזה לירדן :

נדרשת ויזה לירדן – למידע נוסף ניתן לפנות לשגרירות ירדן בישראל טל' 03-7517722.

מעבר קבוצות לירדן :

קבוצות מחויבות בתיאום מראש עם סוכן נסיעות ירדני. למידע נוסף ניתן לפנות לשגרירות ירדן בישראל טל' : 03-7517722. או דרך סוכנות הטיולים טיולים ואתגרים

טיולי ישראלים בשטחי המדבר בירדן :

טיולי שטח של ישראלים מחויבים בתיאום מראש באמצעות סוכן נסיעות, למידע נוסף ניתן לפנות לשגרירות ירדן בישראל טל' 03-7517722.

רשיון נהיגה בתוקף, רכב שאינו מעוקל או משועבד. בירדן נדרשים לרכוש ביטוח צד ג'. שיפוי הביטוח בירדן נמוך משיפוי הביטוח בישראל ומומלץ לרכוש ביטוח משלים בישראל. מומלץ להקדים את הכניסה חזרה לארץ.
מומלץ להחנות את הרכבים הפרטיים בחנייה המוסדרת הסמוכה למסוף.
דרכון בתוקף לשישה  חודשים לפחות.
מעבר עם רכב דו גלגלי מנועי או מכני:
הכניסה לירדן עם אופנוע או אופניים – אסורה.
מותרת הכניסה מירדן לישראל על גבי אופנוע.
חל איסור להכניס לירדן נשק ו/או תחמושת, מכשיר ניווט GPS, למעט מכשיר מובנה ברכב וציוד סנפלינג. נא וודאו כי בציוד האישי (תרמיל, מזוודה, רכב) לא נשכח נשק, תחמושת וכיו"ב.
מעבר רכבים שכורים ומוניות בין המדינות – אסורה.
אין להשאיר כבודה אישית ללא השגחה.
יש להישמע להוראות הסדרנים ולהיות קשובים להודעות המושמעות במערכת הכריזה במסוף.

פתח דבר 

booked.net

מזג אוויר בירדן בזמן אמת

סמוך למדינתנו הקטנטונת, במרחק "מעבר גבול" בלבד, שוכנת הממלכה הירדנית הצעירה, שהוקמה בשנת 1946. ההיסטוריה המרתקת של ירדן, השזורה לפרקים גם בהיסטוריה הישראלית, חושפת בפנינו ממלכה עם השקפה מודרנית וליברלית יחסית לאזור בו היא שוכנת. כשתיירות היא אחת מן ההכנסות הגבוהות ביותר של המדינה, אין פלא שאנחנו המטיילים נהנים כל כך מביקורנו, ולבטח מהכנסת האורחים החמה והפתוחה שבמקום. האטרקציות רבות ומרובות, והנופים מעניקים להן תפאורה יפה, צבעונית ומדברית כאחד. אז יאללה, תארזו תיק ותיסעו לביקר אצל השכנה הידידותית ממזרח. זה פשוט, קל ואפילו אין צורך לכוון את השעון מחדש.

נתונים על המדינה

שטח : 89,342 קמ"ר.  90 אחוז מהמדינה הוא שטח מדברי

אוכלוסיה :10,000,000  מהם רק  6.5 מליון ירדנים השאר פליטים .

שפות : ערבית.

עיר בירה : עמאן.

מטבע מקומי : דינר ירדני.

ניתן להחליף כסף במעבר הגבול בישראל – אך תצטרכו לשלם דמי עמלה גבוהים , שער ההמרה הטוב ביותר תקבלו בעקבה

שער חליפין בדרך כלל  בין 5.20  ש"ח  לדינר  ל  5.80 ש"ח לדינר . (לדעתי 100 דינר אמורים להספיק לארבע ימים ועוד ישאר  עודף )

אזור זמן : GMT +2:00 (זהה לשעון ישראל).

קידומת חיוג : 962.

כיסוי סלולר : טלפונים סלולרים בתקן GSM פועלים ברוב אזורי המדינה. ( הרשתות הישראליות מכסות את כל כביש הערבה הירדני, כמו כן יש WI-FI בבתי המלון

ויזה : ישראלים אינם זקוקים לויזה (נכון 2020 )

שגרירות ישראלית : בעמאן.

דמי מעבר חייבים 110 ש"ח במעבר הישראלי  ו  10 דינר במעבר הירדני – את דמי המעבר בישראל רוכשים בשרותים פיננסים בגבול הישראלי

ואילו את דמי המעבר בירדן רוכשים במשרדים שלהם .גם במעבר הגבולות

בשהייה משלושה לילות ומעלה ישראלים לא צריכים לשלם דמי מעבר .

  • חשוב מאוד כל קבוצה בת ארבע מטיילים ומעלה חייבים  מדריך ושוטר , אל תתפתו לעבוד על הירדנים 
  • נכון לתאריך ינואר 2019 ועד להודעה חדשה כל נחלי ירדן סגורים בפני הישראלים, כל חברת תיירות המוציאה טיול לנחלים מסכנת את המטיילים 

פעילויות ואטרקציות

ביקור באתרי דת, היסטוריה וארכאולוגיה : אין ספק שגולת הכותרת של הטיול הירדני היא העיר הנבטית הקדומה – פטרה. האתר המכונה גם "הסלע האדום", נבחר כאחד משבעת פלאי תבל החדשים, ולא בכדי. אבל אל "תסתחררו" רק מהעיר הקדומה האדומה – ירדן מציעה עוד מבחר מרשים ומעניין של אתרים תרבותיים, היסטוריים וארכאולוגיים כמו העיר המקראית אום-קיס, העיר ההלנית-רומאית ג'רש, ואתרי העיר מידבא המשמרים פיסות היסטוריות מרתקות כמו "מפת מידבא", רצפת פסיפס בכנסיית גאורגיוס הקדוש המתארת את ארץ ישראל. גם אם אתם לא מתעניינים באופן מיוחד בעבר, סביר שתמצאו את עצמכם גולשים בהנאה רבה להיסטוריה.

טיולים בשמורות טבע : רק אחרי שמטיילים בירדן, מתקשים להאמין שכל העושר הטבעי הזה נמצא במרחק כה קצר מהבית. חולות זהובים, נאות מדבר, בריכות טבעיות ונחלים, ועוד פנינות טבע רבות הנשמרות מפני טרקטורים וגורדי שחקים, ופורשות בפני המבקרים טיולים ופעילויות שלא רוצים לשכוח. ירדן מציעה לנו שלל של אטרקיות, מלינה בשטח, טיפוס על הרים ורכיבה על גמלים בואדי רם שבדרום ירדן, לביקור בנאת המדבר אזרק השוכנת בלב המדבר הירדני המזרחי ובשמורת בעלי החיים שאומרי הסמוכה, ועד לטרקים בשמורת הטבע הגדולה ביותר במדינה – השמורה הביוספרית דאנה. אם אתם לא חובבי "תרמיל ומקל" מושבעים, תמצאו את הטיולים היומיים בנופיה של ירדן מהנים ביותר, אבל יהיו אלו אוהבי הטבע מביניכם שיתמוגגו מן העושר הטבעי המרשים של הממלכה.

בטן-גב וספורט ימי : לירדנים יש הרבה שכנות אך חופי ים אקזוטיים קצת פחות, לכן זה לא מפתיע שעיירת הנמל היחידה במדינה היא כל כך פופולרית בקרב הנופשים. עקבה, התשובה הירדנית לאילת, שוכנת לחופו של מפרץ אילת ומספקת למקומיים ולמבקרים כאחד אתר נופש מפנק, עם בתי מלון יפים, מסעדות ומרכזי קניות, ובסיס מצוין לתיירים המבקרים בפטרה ובואדי רם. פעילויות ימיות קיימות שם בשפע, והים האדום נראה נפלא בעיקר מתחת לפניו. שנורקלינג היא דרך אחת להכיר את העולם התת מימי של עקבה, ומרכזי הצלילה לאורך החוף מציעים דרך נוספת שפורשת בפני הצוללים שוניות אלמוגים מרהיבות ביופיין ועולם ימי רבגוני.

תיירות מרפא : בדומה לישראל, מבקרים רבים שמגיעים לירדן מרחבי העולם, נוסעים בין היתר לטבול בים המלח, הידוע כעשיר במינרלים ובמלחים הטובים לגוף. המקום הנמוך בעולם ידוע במלונות רבים הסובבים אותו, ובפינוקים מרגיעים לגוף ולנשמה. ההרים המרשימים במזרח וגבעות ירושלים במערב מספקים נופים יפהפים, בעוד המלונות היוקרתיים, אתרי הספא ומכוני הכושר, מספקים את השאר. אחד מן היעדים הפופולריים על חופי הים הוא האו ביץ' (O Beach), ובו בקתות, ברים ומסעדות בינלאומיות.

למי מתאים הטיול

תרמילאים :

ירדן היא יעד נפלא לתרמילאים מסיבות רבות. ראשית, היא מציעה אינספור אתרים מעניינים לביקור, שמורות טבע יפות לטיול, ואפילו פינוקים באמצע הדרך כמו מלונות ברמה גבוהה בטווח רחב של מחירים. שנית, למרות שהיא לא נחשבת למדינה זולה יחסית למזרח התיכון, עדיין אפשר להסתדר בה בנקל ולקבל תמורה יפה למחיר, ואפילו לסיים את הטיול בלי חורים בכיסים. שלישית, המקומיים מסבירי פנים ועוזרים בכל שאלה או תהייה של תרמילאי אבוד. את יתר הסיבות תצטרכו לגלות בכוחות עצמכם.

משפחות :

טיול משפחות בירדן מאוד תלוי באופי הבילוי המשפחתי. כדי להכיר את ירדן על כל גווניה, מומלץ מאוד לצאת לשטחיה הרחבים, לשמורות הטבע, לפארקים, לאתרי הארכיאולוגיה ועוד באמצעות טיולים רגליים עם מדריכים מקומיים ו/או טיולי שטח עם רכבי 4X4, שכוללים לעתים גם לינה תחת כיפת השמיים. תמיד אפשר גם להתפנק במלונות של עקבה עם הבריכות הגדולות והגישה לחוף הים והאטרקציות שהוא מביא עימו. מה שלא תבחרו לעשות, טיול של שבוע ימים ויותר בירדן, יכול לספק אינספור אטרקציות ולבטח קירבה יפה לטבע, במרחק נסיעה קצר מהארץ.

זוגות בירח דבש :

אם הנסיך וויליאם ורעייתו קייט בחרו לעבור את ירח הדבש שלהם בירדן, כנראה שיש למדינה השכנה מה להציע. האווירה הרומנטית בירדן מעט שונה מהאווירה הרומנטית שמציע  אי אקזוטי כזה או אחר, ובכל זאת, יש משהו בקסמה המדברי ובאקלימה הנעים שיוצר את כל התנאים המתאימים לערב לאור נרות. היתרונות שלה טמונים כמובן באינספור אתרים מעניינים, נופים מרשימים, שמורות יפהפיות, וגם במבחר של מלונות מפנקים לבילוי אקסקלוסיבי. ושוב – במרחק "מעבר גבול" (וגם האוכל לא רע בכלל).

גיל הזהב :

מרחק הנסיעה הקצר והיחס האדיב והמכבד של הירדנים, כל אלו ועוד הופכים את הממלכה למקום נוח לטיול לכל הגילאים. מנוחה בצידו הירדני של ים המלח, ביקור באחד משבעת פלאי תבל החדשים – פטרה, טיולי עם רכבי שטח ומדריכים מקומיים באחת או יותר משמורות הטבע, וגם רביצה ושנורקלינג בחופי עקבה, מספקים אינספור פעילויות והנאות בתנאים נוחים ובמחירים סבירים ולא מרקיעי שחקים. התשתיות נוחות, הנוף יפהפה, היחס נעים והאקלים גם כן.

הגעה, עזיבה והתניידות בירדן

הגעה ועזיבה

טיסות : מרבית המבקרים מהארץ מגיעים לירדן דרך מעברי הגבול היבשתיים שכן הטיסות יקרות יחסית, והקרבה הגיאוגרפית מאפשרת הגעה יבשתית פשוטה. יחד עם זאת, מבקרים ממקומות שונים בעולם מגיעים אליה באמצעות טיסות דרך יעדים שונים במזרח התיכון ובאירופה. חברת התעופה הלאומית של ירדן נקראת רויאל ג'ורדניאן, ובסיסה הראשי נמצא בנמל התעופה הבינלאומי והראשי של המדינה עמאן-המלכה עאליה, הממוקם כ- 35 ק"מ דרומית לבירה. לירדן שני נמלי תעופה בינלאומיים נוספים – מארקה שבמזרח עמאן, ונמל התעופה הבינלאומי המלך חוסיין השוכן בעקבה שבדרום ירדן, כ- 9 ק"מ מצפון למרכז העיר, וכ- 2 ק"מ ממזרח לגבול הישראלי. טיסות ישירות לירדן מנמל התעופה בן גוריון מפעילות חברות התעופה רויאל ג'ורדניאן וארקיע, ומחיריהן די גבוהים (כ- 400 דולרים ואף צפונה לטיסה האורכת כ- 45 דקות בלבד).

שייט : הדרך היחידה להגיע לירדן באמצעות שייט היא יציאה מנמל נואבה שבמצרים באמצעות מעבורת או סירת מנוע, אל עבר נמל עקבה. עבור הישראלים זוהי דרך מסורבלת ולא נוחה, בעיקר כאשר מעברי הגבול כל כך קרובים ולא מסובכים למעבר. ההגעה באמצעות שייט רלוונטית למטיילים בחצי האי סיני שמעוניינים להגיע משם ישירות לעקבה שבדרום ירדן.

תחבורה יבשתית : תחבורה יבשתית היא האמצעי הפופולרי והחסכוני ביותר עבורנו הישראלים להגיע לירדן. ישנם כאלו המעדיפים לעבור עם רכבם הפרטי, כאלו המעדיפים לנסוע בעזרתה של חברת תיירות, כאלו החוצים את הגבול באמצעות קו אוטובוס לעמאן מנצרת, חיפה או עפולה (של חברת נזארין), וכאלו הלוקחים מונית לגבול וממנו. קיימים שלושה מעברי גבול בין ירדן לישראל כאשר אחד מהם אינו מיועד לישראלים – מעבר הגבול נהר הירדן (המכונה גם "גשר שיח' חוסיין") הסמוך לבית שאן בישראל ולאירביד שבירדן,

מעבר יצחק רבין (שבעבר כונה "ואדי ערבה") הצמוד לאילת בישראל ולעקבה שבירדן, ומעבר אלנבי (המכונה גם "גשר המלך חוסיין") שסמוך ליריחו, המשרת בעיקר פלסטינים תושבי הגדה המערבית, ואסור לאזרחי ישראל למעט בעלי אזרחות נוספת. למבקרים החוצים את מעבר הגבול נהר הירדן, הדרך הטובה ביותר היא להגיע עצמאית לבית שאן ומשם לקחת מונית למעבר הגבול. קחו בחשבון שהמעבר עשוי לקחת כשעתיים ולעתים גם שלוש שעות (בשל קבלת הויזה שעולה כמאה ש"ח וכדומה). לחוצים במעבר יצחק רבין – זהו מעבר הגבול הידידותי ביותר וגם הפופולרי ביותר בקרב המטיילים הישראלים שנוסעים לביקור בעקבה ובפטרה. המעבר אורך כחצי שעה בלבד.

תחבורה בתוך המדינה

אוטובוסים ומיניבוסים : אוטובוסים ומיניבוסים הם אמצעי התחבורה הקיים היעיל ביותר לנסיעות למרחקים ארוכים. את הכרטיסים לאוטובוסים ניתן לקנות בעת העלייה לאוטובוס או יום קודם בחברות פרטיות. שתי חברות פרטיות אמינות המקשרות בין עמאן לעקבה ולאירביד הן החברות ג'ט וחיג'אזי. מפעילי האוטובוסים הקטנים פחות מסודרים ומארגנים ולרוב הם יוצאים לדרך רק כאשר המיניבוס והאוטובוס מלאים. קיימים גם שירותים של אוטובוסים ומיניבוסים בתוך הערים הגדולות, עמאן ואירביד, ובמחירים זולים,  אך מוניות השירות יותר יעילות ולא יקרות.

מוניות : המוניות בירדן מתחלקות לשני סוגים – מוניות שירות (בצבע לבן או קרם) ומוניות פרטיות (בצבע צהוב). מוניות השירות מכסות כמעט את כל המסלולים של האוטובוסים. נסיעה בהן עולה יותר ממיניבוס אך היא גם יותר נוחה ומהירה. שימו לב שאתם עשויים לחכות זמן מה לפני שתצאו לדרך מאחר ומפעילי מוניות השירות ממתינים שהן יתמלאו לגמרי. מוניות פרטיות קיימות בשפע ובהן מומלץ להסכים מראש על תעריף הנסיעה (כ- 3$ לנסיעה של 10 ק"מ), אלא אם כן קיים במונית מונה. את התיקים תשמרו אצלכם מאחר ולפעמים הנהגים מסרבים לפתוח את תא המטען מבלי לדרוש תשלום נוסף על המטען שבתוכו. כך או כך, במרחקים ארוכים מומלץ לנסוע באמצעות אוטובוסים או מיניבוסים ופחות במוניות.

רכב שכור :

לטיול ברכב שכור ישנם יתרונות רבים, כשהבולט מביניהם הוא כמובן החופש לנסוע לאן שרוצים, מתי שרוצים, ולעצור היכן ומתי שמתחשק. לעומת זאת, החיסרון בנהיגה בירדן טמון בתרבות הנהיגה המקומית, ובתחזוקה קלוקלת של הרכבים. אם אתם מגיעים עם רכב שכור מהארץ, קחו בחשבון תשלום של ביטוח מקומי במעבר הגבול (כ- 50$), בנוסף לתשלומי מכס עבור רישום הרכב (כ- 7$).

עלויות השכרת רכב בירדן הן סבירות, אך הן עולות אם אתם שוכרים רכבי שטח לנהיגה במדבר. עלות ההשכרה ליום לרכבים קטנים מגיעה לכ- 50$, ואילו השכרת רכבי שטח מתחילה לרוב מכ- 90$. מומלץ לשכור מחברות גדולות שמחזיקות רכבים חדשים יחסית, במצב טוב ועם מזגן. עלות הדלק נמוכה (כדולר אחד לליטר), מה שהופך את הנסיעה עצמה לחסכונית ביותר. היזהרו מפני שוטרים בדרכים שכן הם קונסים גם על סטייה של 10% מן המהירות המותרת, ובכלל, עדיף לנהוג במשנה זהירות.

טיסות : מסלול הטיסה הפנימית היחיד המוצע בירדן הוא המסלול שבין עמאן לעקבה. עלות הכרטיס עשויה לנוע סביב ה- 55$ והטיסה אורכת כ- 40 דקות. מאחר וירדן היא מדינה קטנה (כחמש שעות נסיעה מצפון לדרום), מרבית המבקרים לא עושים שימוש בטיסות פנימיות אלא מגיעים ליעדים השונים באמצעות רכב שכור או אוטובוסים, ובכך גם

נהנים מהנופים שבדרך.

נסיעות בטרמפים : טרמפים הם הדרך החסכונית ביותר לטיול אבל עם מחיר ביטחוני אישי כמעט בכל מדינות העולם. מי שמרים את האגודל תמיד לוקח סיכון בכך שהוא עולה על רכב של מישהו זר, ולפעמים גם ההמתנות עשויות לייגע. יחד עם זאת, בירדן לא תמתינו הרבה זמן, בעיקר בדרכים הראשיות, בצמתים וסמוך לאטרקציות תיירותיות, בעיקר בזכות המקומיים הידידותיים שתמיד מוכנים לעצור ולעזור לטרמפיסטים. שימו לב לשאול לפני העלייה לרכב אם עליכם לשלם משהו לנותן הטרמפ, ואם כן, סכמו מראש על מחיר.

עונות מומלצות לטיול בירדן

האקלים השורר בירדן הוא ברובו אקלים מדברי עם הפרשי טמפרטורות בין היום ללילה. קיימת גם השפעה להפרשי הגבהים במדינה; המבקרים באזוריה הנמוכים כמו בעמק הירדן ובאזור עקבה, יחוו קיץ לוהט ולח, בעוד כאלו המבקרים באזוריה הגבוהים יותר במרכז ובצפון, יחוו חורף קר מאוד עד כדי שלג בהריה הגבוהים ובבירה עמאן. בגדול, האקלים בירדן נוח מאוד ומאפשר לבקר בה כמעט בכל ימות השנה, ועדיין למצוא אזורים נעימים ונוחים לטיול. יחד עם זאת, התקופה המומלצת ביותר לביקור היא דווקא בעונות המעבר, בעיקר בחודש אפריל, כשהטמפרטורות אינן קיצוניות ונעים לטייל במהלך היום. זכרו שבחודשי הרמדאן הביקור הופך למסובך יותר בגלל הקושי לאכול, לשתות ולעשן בציבור במהלך היום, ובסופו נחגג חג "עיד אל-פיטר" ("חג שבירת הצום") בו גודשים המקומיים את בתי המלון והאטרקציות התיירותיות.

עונות

קיץ : עונת הקיץ נעה בין החודשים יוני לאוגוסט. כפי שצוין, הקיץ בעמק הירדן ובאזור עקבה לוהט ביותר ועם לחות גבוהה ואפילו בלתי נסבלת. המדבר כמובן גם הוא חם לאין שיעור אך אחוזי הלחות בו יורדים באופן משמעותי, מה שהופך את השהות בו ל(קצת) יותר נסבלת. החודש החם ביותר הוא אוגוסט, עם ממוצע טמפרטורות הנע בין 20-35 מעלות צלזיוס, ואף עשוי להגיע ל- 40.

חורף : עונת החורף נעה בין החודשים דצמבר לפברואר. למרבה ההפתעה, למרות שמדובר במדינה שהיא גם מדברית, עם שמש קופחת, החורף בירדן עשוי להיות קר מאוד. כאמור, באזורים הרריים גבוהים, בעמאן ולעתים גם בפטרה, יש לצפות לשלגים, ובמדבר צונחות הטמפרטורות עם רדת הליל. עקבה היא בין היעדים היחידים בהם נעים גם בחורף, עם ממוצע טמפרטורות מקסימליות של כ- 20 מעלות צלזיוס. החודש הקר ביותר בשנה הוא ינואר, עם ממוצע טמפרטורות הנע בין 5-10 מעלות צלזיוס.

סתיו : עונת הסתיו נעה בין החודשים ספטמבר לנובמבר. הסתיו הירדני מאופיין בטמפרטורות נוחות עם לילות צוננים וימים נוחים לטיול. מרבית המבקרים בירדן מגיעים אליה בעונות המעבר, הסתיו והאביב, בשל האקלים הנעים, מה שאומר שיש לצפות לעומס במטיילים, בעקר באתרים הפופולריים ביותר בירדן כמו העיר הקדומה פטרה.

אביב : עונת האביב נעה בין החודשים מרץ למאי. זוהי אחת מן התקופות הנוחות ביותר לביקור בירדן בזכות טמפרטורות סבירות שעדיין לא נוסקות במהלך היום, וגם כמובן בזכות הפריחה היפה שמגיעה יד ביד עם העונה. בצפון עשויים להיות שובלים של טמפרטורות קרות וגשמים מן החורף, אך בים המלח ובאזור עקבה צפו לאקלים נעים ונוח.

בגדים וציוד

אז מה לקחת ? מה לארוז ? הכל תלות אזורי הטיול בהם תטיילו. הדעה הרווחת בציבור הישראלי שירדן היא ארץ מדברית וחמה

עובדתית אכן ירדן היא ארץ מדברית כ 90% משטחה הוא מדבר. אבל אחד גדול הוא שירדן גם גבוהה מישראל ובגבהים מעל 800 מטר מתחיל להיות קריר

אפילו בימי הקיץ .  מה תארזו תלוי כמובן רבות בעונה בה אתם נוסעים. כך או כך, מומלץ לארוז סריג או ז'קט קל לערבים הקרירים,

בעיקר עבור אלו המתכננים לטייל באזור המרכזי של המדינה. בחורף רצוי לארוז בגדים חמים ומעיל החסין מפני הרוח והגשמים. לאלו המבקרים בקיץ,

מומלץ להגיע מוכנים עם ביגוד קל מאוד וכמובן עם כובע, קרם הגנה, משקפי שמש ובגד ים. לאלו המתכוננים לפסוע בנחלים כמובן נעלים שיתאימו למים .

אם אתם מתכננים לצאת לטיולים בשטח (וזה בהחלט מומלץ), ארזו נעלי הליכה נוחות והצטיידו תמיד בשתייה.

  • אזהרה – מטיילם רבים שלא טיילו שנים רבות לוקחים את הנעלים ששכבו אי שם בבית . זכרו טוב טוב ושננו לעצמכם נעל כזאת בוודאי תתפרק לכם ביום הראשון

כסף ועלויות בירדן

תרמילאים

עלות יומית : בהשוואה לארץ הטיול בירדן הוא יותר זול, אולם בהשוואה למדינות אחרות באסיה, ירדן אינה נחשבת ליעד הכי חסכוני. מה שכן, איך שלא תבחנו את זה, הביקור בירדן לא עולה לנו ביוקר, התמורה הוגנת, וההנאה מובטחת. אם כך, העלות היומית הממוצעת של מטיילים המתניידים בטרמפים ובתחבורה ציבורית, לנים בחדרים משותפים או בחדרים במלונות או גסטהאוסים מאוד צנועים, ואוכלים "אוכל רחוב" אחת ליום ובמסעדות מקומיות, תהיה כ- 20$ (בסביבות ה- 15 דינר).

לינה :

לינה בחדרים  משותפים, על גגות של הוסטלים או במלונות של כוכב אחד או שניים (הכוללים לעתים ארוחת בוקר לא כל כך מוצלחת), עשויה לעלות בין 7-16$ (בסביבות 5-12 דינר) לאדם ללילה. שימו לב שלעתים (כמו למשל בעמאן) החדרים עשויים להיות לא מאוד אסתטיים, אז אל תהססו להתמקח על המחיר. מלונות זולים לרוב גם נראים בהתאם אך אם תחפשו טוב, תוכלו למצוא גם מציאות נחמדות בתוספת של דולר או שניים.

ארוחות :

אוכל הרחוב בירדן לא רע בכלל, ולחך הישראלי הוא בהחלט מוכר וערב. מנת פלאפל או שווארמה תעלה בין 1.5-4$ (1-3 דינר) וארוחה במסעדה מקומית לא יקרה נעה בין 4.5-7$ (3-5 דינר). חומוס לא יחסר לכם, וגם רשתות מזון מהיר ניתן למצוא בה (כ- 6.5$, 4.5 דינר, לארוחה במקדונלדס).

נסיעות :

עלות נסיעה מקומית בתחבורה הציבורית (אוטובוסים ומיניבוסים) היא קצת פחות מדולר אחד לכרטיס. אוטובוסים פרטיים קצת יותר יקרים (אך עדיין בגדר זולים) אבל יותר נוחים. למרות המחירים הזולים של האוטובוסים והמיניבוסים, מטיילים רבים מעדיפים מוניות שירות בגלל הנוחיות, וגם בשל העובדה שגם הן לא מאוד יקרות. תעריך נסיעה למשל במונית פרטית עומד על כ- 3$ (כ- 2 דינר) לעשרה ק"מ. כמובן שהכי חסכוני יהיה להרים את האגודל.

אינטרנט : הגישה לאינטרנט בירדן היא נוחה ולעתים אף חינמית. אם אתם מגיעים עם מחשב נייד, טאבלט, או כל מכשיר אחר עם חיבור לאינטרנט, במרבית המלונות תוכלו להתחבר לאינטרנט אלחוטי מהיר בתוספת תשלום. לעומת זאת, בתי קפה רבים מספקים גישה לאינטרנט ללא עלות.

אטרקציות :

עלות האטרקציות כמובן משתנה בהתאם לאטרקציה. לרוב היא נעה סביב ה- 2$, אך כניסה ליום אחד לאחד מן האתרים התיירותיים ביותר בירדן – פטרה, עולה בסביבות ה- 50$ (35 דינר) כשהמחירים נמצאים במגמת עלייה.

המטייל הממוצע

עלות יומית :

היתרון של ירדן הוא שלא צריך לשחוט את הכיס כדי לעלות קצת ברמה ובאיכות הביקור. העלות היומית הממוצעת של מטיילים שאוכלים במסעדות מקומיות, מתניידים באמצעות מוניות, ולנים במלונות של 3-4 כוכבים, נעה סביב ה- 60$ (כ- 45 דינר), וסביב ה- 90$ (65 דינר) אם מוסיפים לזה עלויות והוצאות יומיות של השכרת רכב.

לינה  מלונות

לינה במלונות 3-4 כוכבים ברמה טובה ומספקת, עולה בין 30-50$ לאדם ללילה (20-35 דינר). בעונות החמות ובאזורים המתוירים יותר, המחירים יותר קרובים לגבול העליון ואף חוצים אותו. חשוב לציין שדירוג המלונות שונה מדירוג המלונות המערביים (מלבד רשתות כמו שרתון וקראון פלאזה). חמישה כוכבים בדירוג המקומי של ירדן למשל, הם יותר כמו 3-4 כוכבים בדירוג מערבי, אך גם המחירים בהתאם אז אין ממה לחשוש.

ארוחות : מנה עיקרית במסעדות מקומיות וטובות עשויה לעלות כ- 3.5$ (כ- 2.5 דינר). כאמור, ארוחה במסעדת מזון מהיר בינלאומית עשויה לעלות עד 7$ (כ- 5 דינר), ואילו ארוחת בופה במסעדות מקומיות עשויה לעלות כ- 21$ (כ- 15 דינר). ככל שרמת המסעדה עולה, המחיר כמובן עולה במקביל, אבל באופן משמעותי, לכן תמיד אפשר לשבוע פעם ביום ממנת פלאפל או חומוס ולצמצם הוצאות.

השכרת רכב :

השכרה של רכב קטן מתחילה לרוב סביב ה- 35$ (כ- 25 דינר). עלויות הדלק זולות בירדן, כשליטר דלק עשוי להגיע לפחות מדולר אחד בלבד. נסיעות למרחקים ארוכים בירדן נוחות ומאוד מהנות ברכב שכור, אבל האלטרנטיבה (האוטובוסים) מאוד משתלמת וחסכונית. בערים הגדולות יותר פשוט להתנייד בתחבורה ציבורית בשל בעיות חנייה. שימו לב שמומלץ לשכור רכב מסוכנויות וחברות גדולות, שכן לחברות הקטנות ידועה בעיה בתחזוק הרכבים.

העשירון העליון

עלות יומית : ישנן הרבה דרכים להתפנק בירדן. אלו שמתפנקים במלונות יוקרתיים של 5 כוכבים, אוכלים במסעדות טובות, ומתניידים במרחקים ברכב שכור, ישלמו בסביבות ה- 200$ ליום (כ- 140 דינר), וכמובן שתמיד אפשר להצפין עם העלויות, תלוי במידת הפינוק והבזבזנות.

לינה במלונות יוקרתיים 

: לילה במלונות יוקרתיים מעוטרים ב- 5 כוכבים ואתרי נופש מפוארים עם חדרים יפים וארוחות מפנקות, מתחיל לרוב ב- 120$ (כ- 85 דינר) כשהמחיר כמובן מצפין עם עליית כמות התיירים ורמת המלון והחדרים. כאמור, שימו לב ש- 5 כוכבים בסטנדרטים מקומיים הם לא 5 כוכבים בסטנדרטים מערביים, אלא יותר 3-4 כוכבים. מה שכן, רשתות מלון מוכרות כמו שרתון וקראון פלאזה, משמרות סטנדרטים גבוהים, וכאלו יש הרבה.

ארוחות : למען האמת אין צורך ללכת למסעדת פאר כדי ליהנות מהאוכל הירדני, כך שב- 20$ (כ- 15 דינר) לאדם תוכלו להתפנק וליהנות ממגוון של מסעדות (לא כולל בקבוק יין). מסעדות בינלאומיות יוקרתיות תוכלו למצוא לרוב במלונות היוקרתיים (והמחיר בהתאם).

טיולים מאורגנים : מדינה מתוירת כמו ירדן פורשת מבחר עצום של סוכנויות המציעות טיולים וסיורים מאורגנים, מסיורים של חצי יום ועד למספר ימים ויותר. טווח המחירים רחב מאוד, אך לשם המושג, טיול עם רכבי שטח בואדי רם הכולל לילה במאהל בדואי וארוחות, עולה כ- 77$ (55 דינר).

הוצאת ויזה לטיול בירדן

כניסת אזרחים ישראליים לירדן תתאפשר דרך נמל התעופה הבינלאומי ברבת עמון (על שם המלכה עאליא), דרך מעבר נהר הירדן (השיח' חסין, צמוד לבית שאן בישראל ואירביד בירדן) ודרך מעבר יצחק רבין (ואדי ערבה, צמוד לאילת בישראל ועקבה בירדן).

שימו לב כי מעבר אלנבי (המלך חסין, ליד יריחו) אינו מיועד לאזרחי ישראל אלא לדיפלומטים, לאזרחים זרים ולאזרחי הרשות הפלסטינית.

האשרה לכניסה לירדן לנושאי דרכון ישראלי תינתן במעבר הגבול עצמו בתשלום 100 ש"ח לכניסה אחת (נכון ליולי 2013) ואין צורך להגיש בקשה מראש בשגרירות ירדן בישראל.

רשות ההגירה הירדנית מעניקה אשרה ל-30 יום עם הכניסה למדינה, ובכל מקרה הסמכות להענקת אשרה זו נתונה לשיקול דעתן הבלעדי של רשויות אלה.

נושאי מסמכי נסיעה ישראלים שאינם דרכון (כגון תעודת מעבר) חייבים בהסדרת אשרה מראש בשגרירות ירדן בישראל : רמת גן מגדל עוז (קומה 10), רחוב אבא הלל 14.

קבוצות של 4 אנשים או יותר המגיעות באמצעות סוכן נסיעות ירדני מורשה, פטורות מתשלום אגרת אשרה.

אין להיכנס לירדן עם כלי נשק, תחמושת או מכשירי קשר.

פרטי שגרירות ישראל בירדן :

47 Maysaloun st.

Tel: (962)6-5503500

Fax: (962)-6-5525176

E-Mail: info@amman.mfa.gov.il

Opening Hours: Sun-Thu 09:00-13:00

חגים ואירועים בירדן

חגים ואירועים מיוחדים במדינה

ינואר :

New Year's Day (Ras Assanah al-Miladi) – חל ב- 1 בינואר ומסמל את יום השנה האזרחית החדשה.

Birth of the Prophet Muhammad (Mawlid al-Nabi) – מאווליד מציין את יום הולדתו של הנביא האיסלמי מוחמד המתקיים רביע אל-אוול, החודש השלישי בלוח השנה המוסלמי.

אפריל :

Amman Dead Sea Ultra Marathon – מרתון התרמה המתקיים בכל שנה באפריל, המזנק בעמאן ומסתיים בים המלח.

Amman International Theatre Festival – פסטיבל שנתי המאורגן על ידי חברת תיאטרון פרטית, היחיד מסוגו במזרח התיכון ובצפון אפריקה. ההופעות הן בעיקר בערבית ובאנגלית.

מאי :

Labour Day (Eid el-Ommal) – יום הפועלים המתקיים בכל שנה ב- 1 במאי, מציין את הישגיהם של הפועלים. ביום זה עסקים רבים סגורים בירדן.

Easter Sunday (Eid Al Fiseh Al Atheem, Al Eid Al Kbeer) – חג הפסחא בירדן נחגג על ידי כל הזרמים של הנצרות, על פי לוח השנה של הכנסייה המזרחית.

Independence Day (Eid al-Istiklaal) – ב- 25 במאי חוגגים הירדנים את עצמאותם שהוענקה להם על ידי הבריטים בשנת 1946.

Jordan International Rally – הראלי הירדני הבינלאומי הוא אחד מן הארועים הבולטים ביותר בעולם הערבי, המתקיים בעמק הירדני וסביבו, ומאתגר את המשתתפים במסלולים לא פשוטים מתחת ומעל לפני הים.

יוני :

King Abdullah's Accession to the Throne (Eid al-Jolous) – ה- 9 ביוני מציין ומכבד את יום הכתרתו של המלך עבדאללה השני, מלכה הנוכחי של ירדן.

יולי :

Hijri New Year – ראש השנה האיסלמי המתקיים בכל שנה במוחרם, החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. כמו יתר החודשים בלוח המוסלמי, גם מוחרם יכול לחול בכל אחת מעונות השנה.

Distant Heat – קונצרט שנתי ופסטיבל ריקוד המתקיים בשני מוקדים בירדן. הוא מתחיל במסיבת מוזיקה אלקטרונית אל תוך הלילה בואדי רם, וממשיך למחרת במסיבה במועדון היאכטות בעקבה.

Jerash Festival of Culture and Arts – ג'רש היא אחת מן הערים הרומיות השמורות ביותר בעולם, ומשנת 1980 היא מארחת פסטיבל של תרבויות ואמנויות בינלאומי גדול.

אוגוסט :

Coronation Day – יום חד לאומי זה מציין וחוגג את המלכתו של המלך חוסיין במספר אירועים בבירה עמאן.

ספטמבר :

Ramadan – חודש הרמדאן הוא החודש התשיעי בשנה המוסלמית. נראה שחודש זה חל בשיא הקיץ בתקופה שקדמה לאסלאם, שבה היו מעברים את השנה. כיום יכול לחול החודש בכל עונות השנה, כשתאריך הרמדאן נע אחורה בכ- 10 ימים בכל שנה, על פי הלוח הגרגוריאני השמשי. בעיני המוסלמים זהו חודש של התבוננות פנימית, התקרבות לאל, צניעות ואיפוק, כפרה על עוונות ועשיית מעשי חסד. הייחוד העיקרי של חודש רמדאן באסלאם הוא הצום (איסור אכילה ושתייה) שמקיימים המוסלמים בכל יום של החודש מעלות השחר ועד השקיעה. במהלך היום נאסר גם לעשן ולקיים יחסי מין.

Eid al-Fitr – באסלאם, עיד אל-פיטר ("חג שבירת הצום", מכונה גם "החג הקטן") הוא החג המציין את סיומו של חודש הרמדאן, והוא מצוין בשלושת הימים הראשונים של חודש שוואל, החודש העשירי בלוח המוסלמי.

אוקטובר :

Eid al-Adha – חג הקורבן המכונה גם "החג הגדול", הוא חג מוסלמי המציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה. הוא נחגג החל מהיום העשירי של חודש ד'ו אל-חיג'ה (החודש האחרון בלוח המוסלמי), ונמשך ארבעה ימים. שם החג נובע מן הקשר לסיפור העקידה בקוראן ובמסורת המוסלמית, בו היה מוכן הנביא אברהםלהעלות את בנו קורבן לאלוהים.

דצמבר :

Christmas Day (Eid Al Milad Al Majeed, Al Eid Il Sagheer) – חג המולד נחגג בירדן על ידי

מסלולי טיול ממומלצים

עמאן – טיול בארבעה רבעים

עמאן האמתית מתרחשת במתח שבין הוואדי הנמוך, הישן והעני לבין הגבעה העשירה והמודרנית.

היא מתחילה מלמטה. שם נמצא העבר שלה וגם משהו מיוחד מאוד מן ההווה. התיאטרון הרומי העתיק של עמאן נמצא בקרקעית הוואדי ובלבה של העיר התחתית. הסדר בבירת ירדן ברור מאוד: ככל שמטפסים במעלה שבע גבעותיה כך מטפסים מן העוני אל העושר ומן העבר אל העתיד. ומאחר שבעמאן ממילא מעניינת יותר האווירה מאשר אתרים ואטרקציות, טיול במסלול של טיפוס הוא אם כן מסע בתוך התחדשות בלתי פוסקת.

העיר התחתית: השוק העירוני
קצת קשה לפתוח במסע כזה משתי סיבות. האחת היא שהמולת העיר התחתית שובה ולא קל להתנתק ממנה. לאורך קרקעית הוואדי כולו פרוש שוק מוארך שמוכרים בו הכל, מנרגילות ועד דיסקים מזויפים של ננסי סינטרה. בין הדוכנים עומדים מסגדים נושנים, היפים בעיר כולה, ובהם מסגד המלך חוסיין מפוספס הכתלים. תיירים לא מוסלמים אינם מוזמנים להיכנס אליו, אבל הם בהחלט יכולים ליהנות מחיצוניותו. בסמטאות הנשלחות כתעלות צרות אל צבירי המבנים הצפופים שעל הגבעה הצפונית, חבויים מזנוני חומוס הומים בין חנויות נעליים זולות וכאלה המציעות, בעבור הון תועפות, שמלות ברקמה מסורתית ירדנית ופלסטינית.

הסיבה השנייה לכך שהטיפוס מן הוואדי מסובך היא שהוא פשוט מסובך. הדרך הנכונה והיפה ביותר לעלות למעלה, אל ג'בל עמאן שמצפון, היא לתעות בסבך הסמטאות והמדרגות המוביל בין הבתים. מי שהצליח לעשות זאת יגיע בסוף הטיפוס אל מרחב שונה לגמרי.

ג'בל עמאן: דה-ז'ה-וו לירושלים
כאן, בראש הגבעה, מצויה "הכיכר הראשונה", שהיא אכן הראשונה מתריסר כיכרות הממוספרות לפי הסדר בכביש המוביל מערבה מן העיר. מסעדות לא רעות בכלל ניבטות עליה מן העבר האחד (כמו מסעדת קפטריה פטרה), ומן העבר האחר – שגרירויות ובתי מלון. אגב, מיטב המוסדות הקולינריים העירוניים נמצאים בתוך בתי המלון, מה שאומר שבג'בל עמאן מצויים רבים מהם.

המרחב העירוני של ג'בל עמאן מזכיר מאוד את זה של מערב ירושלים. בתי המגורים כאילו נתלשו מרחביה או מטלביה, והמלונות הסדורים בין הכיכרות מזכירים את רחוב המלך דוד. תחושת המוכר בתוך הזר חזקה ומפתיעה. היא מעניקה למטפס הישראלי במעלה הגבעה חוויה עמאנית מיוחדת שתיירים אחרים, איטלקים, יפנים או אמריקאים, לא זוכים לה.
לצד הכיכר השלישית ניצב המפואר שבמלונות העיר, מלון רויאל. ממרפסת קומת הביניים שלו נשקף נוף מרשים של העיר הכולל מראה מוכר לעיניים ישראליות: צריחיו הכחולים של מסגד המלך עבדאללה המודרני, שהיו מופיעים ברקע של שדרני החדשות הירדנים במשך שנים של קשר טלוויזיוני בלבד בין האומות. מסגד המלך עבדאללה ראוי לביקור ולהצצה (גם נשים בכיסוי ראש ובלבוש צנוע מוזמנות אליו) בחללו המרכזי הענקי ובמשחק האורות של הוויטראז'ים הקבועים תחת כיפתו, גם אם ההגעה אליו מסובכת מעט: העיר שנבנתה על גבעות שנקיקים צרים עוברים ביניהן מקשה על ההליכה ברגל, ומומלץ לתפוס מונית בזיל הזול אל המסגד ואל הגבעה הבאה והרמה עוד יותר – ג'בל חוסיין.

ג'בל חוסיין: מרכז החיים העירוניים
בעבור אוהבי ערים אמיתיים (ואחרי הכל, הם אלה שיעדיפו לגלות את הבירה תחת בילוי של יום נוסף בפטרה או במורדות הארנון) אין כמו ג'בל חוסיין. רחובו הראשי והסואן של הרובע הוא ח'אלד בן אל-ואלד (Khaled Bin al-Waleed). מרכז החיים של הרובע מצוי ממש בלוקים ספורים מצפון למסגד המלך עבדאללה, והוא מרשים ואינטנסיבי: מגדלי משרדים, מרכזי קניות, המונים על המדרכות, מוניות צופרות ודוכני השווארמה הנהדרים מעלים ריח ניחוח. כאן אין חוכמות: שווארמה כבש באה עם עגבנייה וטחינה. שווארמה עוף – עם מלפפון חמוץ ורוטב פלפלים. מינימליזם במזון רחוב מעיד על רצינות.

שכונת שמיסאני: בתים של עשירים
עמאן מציעה פסגה גבוהה עוד יותר. שכונת שמיסאני (Shmeisani) נמצאת ממערב לג'בל חוסיין והיא כבר מלוקקת ממש. מדרחוב נאה ששמו רחוב עבד אל-חמיד שומאן (Abd al-Hamid Shuman) חוצה אותה ובתי דיפלומטים ובעלי הון מקיפים אותה. ודווקא בפינה העשירה ביותר בעיר נפוצות מסעדות מזון מהיר אמריקאיות, שנחשבות כאן סממן מערבי מרגש. חבל לבזבז עליהן את הזמן. ממילא עמאן האמיתית מתרחשת לא בפסגה אלא במתח שבין הגבעה לוואדי. מגיע לתת ללב של העיר את הכבוד ולטפס בין שניהם שוב ושוב, עלה ורד, בנתיבים שונים של תגלית והרפתקה.

יובל בן-עמי – סופר ועיתונאי וחובב ערים מושבע

מדריך מהיר
מסגד המלך חוסיין
מיקום: רחוב האשמי (Hashemi) פינת רחוב המלך פייסל (Faisal), העיר התחתית

הכיכר הראשונה
מיקום: בקצה המזרחי של רחוב אל-קוליה אל-איסלאמייה (Al-Kulliyah al-lslamiyah)

מסגד המלך עבדאללה
מיקום: רחוב סולימאן א-נבלוסי (Suleiman El-Nablusi) פינת רחוב המלך חוסיין
פתוח: שבת-ה' 14:30-12:30, ו' 12:00-10:00

מוניות
המוניות בעמאן זולות מאוד ונסיעה בהן בתוך העיר תעלה 10-7 שקלים

ערים עתיקות – הדקאפוליס

כתב: יובל בן-עמי

הדקאפוליס הוא כינוין של עשר ערים עתיקות באזורנו שזכו בזמן היוונים והרומים למעמד מיוחד. כמה מהן נמצאות אמנם בישראל, 

כתב: שי בייטנר

שנים מעטות יחסית חלפו מאז נפתר הסכסוך בינינו לבין שכנתנו ממזרח, הממלכה הירדנית, ועל כן זה עדיין מרגש לחצות את הגבול אל הצד השני, לבדוק אם הדשא שם ירוק יותר, אם באמת יכול להיות שהשמש תשקע דווקא בהרים ולא בים, איך אנחנו נראים משם, ולחקור את חלקי ההיסטוריה המשותפים שלנו.

בימי השלטון הרומי, שראשיתו עם כיבושי פומפיוס בשנת 63 לפני הספירה, היו באזור עשר ערים הלניסטיות שאוגדו לברית ונקראו דֶקאפוליס – "עשר ערים". מרבית ערי הדקאפוליס קמו עוד בימי השלטון היווני הסלווקי, במאות הרביעית עד השנייה לפני הספירה, והיו פוליס (עיר-מדינה) לכל דבר. הן קיימו בחירות דמוקרטיות וגבו מסים ששימשו לבניית מבני ציבור, מקדשים, כיכרות, היפודרומים, תיאטראות ומזרקות.

הערים נזכרות אצל ההיסטוריונים יוספוס פלביוס ובן תקופתו פליניוס הזקן בספרו "ההיסטוריה הטבעית", ואלה הן: דמשק, פילדלפיה (עמאן), רָפאנה, סקיתופוליס (בית שאן), גַדָרָה (אום קייס), היפוֹס (סוסיתא), דיון, פֶּלָה (טבקת פחל שבבקעת הירדן המזרחית מול קיבוץ כפר רופין), גֶראסה (גֶ'רַש) וקָנאתה (קָנָוָואת). בימי אדריאנוס, במאה השנייה לספירה, צורפה אבילה (תל איבל) לברית, ומאוחר יותר צורפו לה ערים נוספות.

בימי מרד החשמונאים נכבשו מקצת הערים בידי החשמונאים. אלה שלטו בהן עד עליית פומפיוס הרומי ששחרר אותן מהשלטון החשמונאי. הערים ישבו על הציר הרומי העיקרי של דרך המלך, ובכך שימשו גיבוי לביטחון הצבא ולכלכלתו ומשענות ובסיסי כוח לשלטון הרומי-הלניסטי. הן קיבלו מפומפיוס זכות להטבעת מטבעות ולאוטונומיה, והיוו מעין אי הלניסטי בתוך אוכלוסייה השונה מהן מבחינה דתית ואתנית ולעתים עוינת: מדרום וממערב (בשומרון) ישבו יהודים, ובמזרח ישבו שבטים ערביים, שהמפורסמים שבהם היו הנבטים.

אבל בערי הדקאפוליס ישבו גם יהודים, וידועים סיפורי המרד הגדול (70-66 לספירה) שבהם נטבחו במרמה יהודי בית שאן (סקיתופוליס). גם פילדלפיה, עמאן של ימינו, שלחה יחידות צבא לדיכוי המרד היהודי שבגבולה. לעומת זאת בין תושבי ג'רש ההלניסטים והיהודים נשמרו יחסים טובים. במאות הרביעית עד השביעית לספירה הפכו הערים לחלק מהאימפריה הביזנטית, והשפעות הנצרות ניכרות בהן עד היום בכל צעד ושעל.

החלטנו לצאת, חמישה חברים, להכיר את ערי הדקאפוליס מקרוב. מאחר שאת בית שאן ואת סוסיתא שלנו אנו כבר מכירים, ולדמשק אולי עוד נגיע ביום מן הימים אבל לא היום, יצאנו אל ערי הדקאפוליס הממוקמות בממלכה השכנה: פלה (Pella), ג'רש (Jerash), אבילה (Abila), גדרה (Gadara) ופילדלפיה (Philadelphia).

פלה: ממש מעבר לגדר
אנחנו עוברים את הגבול במעבר נהר הירדן, שהירדנים מכנים גשר שיח' חוסיין, ונוסעים דרומה כרבע שעה ממעבר הגבול על כביש 65 אל כפר טבקת פחל (Tabaqat Fahl), המשמר את שמה הקדום של העיר, היא פלה. כבר בכניסה, המשולטת היטב, מתגלים שרידים ארכיאולוגיים מעניינים, כנסיות ושרידי עמודים עם כותרות מעניינות. אנו יורדים מהרכב ומתחילים להסתובב בין השרידים, מגלים שבבקעת הירדן חם מאוד בקיץ גם מעברו השני של הגבול. בעלייה לתצפית ממסעדה הממוקמת מעל האתר מתקבלת תמונה יפה של מבנה העיר. ביום עם ראות טובה רואים גם את הגלבוע, את עמק בית שאן ואת צפון השומרון. זאת עיר מעניינת, אנחנו מסכמים, אבל אינה חפורה דיה ואינה מטופחת ושמורה. ממשיכים הלאה.

גַדָרה: עונג שבת בירמוך
מפלה אנחנו נוסעים לגַדָרה, או גדר כפי שכינו אותה רבי מאיר, רבן גמליאל ואחרים. הנסיעה עולה צפונה על כביש 65 עד לנהר הירמוך ולאורכו עולים בגובה כשמתחת מגיחים בזה אחר זה אתרים מוכרים, רק לא מהזווית הזאת: אשדות יעקב, תעלת ההטיה, גשר רכבת העמק שפוצץ בליל הגשרים וחמת גדר. כשעה וחצי לאחר שעזבנו את פלה אנחנו מגיעים לגדרה, הנקראת בערבית אום קייס (Umm Qais), וכך היא מופיעה בשלטים. מרכז המבקרים בכניסה לא מרשים במיוחד, אבל אינו מעיד על הצפוי בהמשך.

אנחנו צועדים לאורך רחוב עם בתים הבנויים מגיר ומבזלת, שריד ליישוב שהיה במקום עד שתושביו פונו בידי הירדנים כשהפך המקום אתר תיירות. מרחוק ניצבות שורות של עמודים. מבט במפה מראה שמימין לנו אמור להיות התיאטרון. אנחנו עולים כמה מדרגות ותיאטרון שחור נגלה לעינינו – אבני בזלת מעניקות לו את צבעו. בתקופת השלטון הרומי הגיעה גדרה לשיא שגשוגה כמרכז של לימודי שירה, תיאטרון ופילוסופיה, ובקלות אפשר לדמיין את תושבי העיר מתלבטים לאיזו הצגה ללכת הערב כשבעיר ישנם שני תיאטראות והיפודרום אחד.

מהתיאטרון אנחנו עולים אל המקדש המתומן המוקף עמודים ואל שרידי הכנסיות. טור ארוך של עמודים עובר ממערב למזרח ומזכיר את האסתטיקה ואת הסימטריה המאפיינות את הערים היווניות והרומיות. רק אז מתברר לנו שאנו מביטים בשרידיהם המפוארים של הקארדו והדֶקומנוס – הרחובות המרכזיים של העיר שלאורכם נבנו החנויות ומבני הציבור דוגמת התיאטרון והמקדש. הרחובות האלה היו לב לבה של העיר. בהם ולצדם הועלו מופעי תרבות, התקיימו טקסי פולחן דתיים ונסגרו עסקאות בין סוחרים.

אורכו של הקארדו כקילומטר וחצי, ובקצהו המערבי ניצב מה שנותר משער הניצחון הרומי. אנו יורדים לנקודת המפגש בין הקארדו לדקומנוס ורואים שריד לאמת מים שהזינה מזרקה קדומה שנקראת נימפאון. בימי הבית השני שימשה גדרה אחת מתחנות השאת המשואות, שהעבירו ליהודי הגולה את ההודעה כי בית הדין בירושלים קידש את ראש החודש, כמסופר במסכת ראש השנה.

אנחנו ממשיכים להסתובב בין המבנים השונים והמרשימים, בהם בזיליקה נוצרית גדולה מהתקופה הביזנטית. לא רק נוצרים היו כאן: גם לרבי יהודה הנשיא היו קרקעות באזור, ובימיו התקיימה בגדרה קהילה יהודית אמידה מאוד. כאן פסק רבי יהודה הנשיא כי יהודי העיר רשאים לרדת בשבת אל מרחצאות חמת גדר שעל שפת הירמוך וליהנות מעונג שבת למרות מרחק ההליכה הרב (כחמישה קילומטרים).

כשאנחנו מרימים את מבטנו אנו חוזים במראה מרתק ומבלבל כאחד: התצפית אל ישראל. הירמוך, חמת גדר, הגולן, החרמון, הכנרת, טבריה, הארבל, המירון, צפת, התבור והגלעד הם חלק ממה שנשקף מהנקודה הזאת. לא צריך דמיון מפותח כדי לפנטז על הצגה בתיאטרון הצפוני כשהחרמון בלבן ברקע, הכנרת בכחול למטה והגלעד בירוק מהצד.

אבילה: תחכה לסיבוב הבא
מגדרה אנחנו ממשיכים דרום-מזרחה, חוצים את הרי הגלעד (שמהם הגיעו דמויות מקראיות מפורסמות כמו אליהו התשבי, יפתח הגלעדי ועוד רבים) דרך כביש 55 והעיר הגדולה אירביד (Irbid), המשמרת את שמה של בית ארבאל המקראית, שבקרבתה נחפרת ונחשפת העיר אבילה. מכיוון שחשיפת העיר עוד בראשיתה, הסיור בה ייאלץ להמתין לסיבוב הבא. בדרך אל ג'רש (כשעה וחצי נסיעה מגדרה) אנו רואים שרידים ליערות הגלעד וחוזים בטורבינות רוח המייצרות חשמל ידידותי לסביבה. אנחנו סוטים אל כביש תלול העולה אל המבצר הנישא עג'לון (Ajloun), שנבנה בשנת 1184 בידי השליט האיובי עז א-דין אוסמה, דודו של צאלח א-דין. המבצר מספק תצפית נהדרת אל נופי בקעת הירדן, הרי שומרון והרחק בצפון-מערב – הגליל העליון. חפיר עמוק מקיף את חומת המבצר מכל עבריה, ומורדות הגבעה מכוסים חורש אלונים צפוף. עם קצת סבלנות אפשר לראות בשמורת הטבע של עג'לון סנאי זהוב וירגזי כחול, מינים שלא מצויים בארץ.

ג'רש: עוצמה ופאר
הכניסה אל ג'רש מרשימה ביותר ובהחלט מעידה על הבאות: כבר בדרך אל האתר ניצב שער אדריאנוס במלוא הדרו. שילמנו במרכז המבקרים ונכנסנו דרך השער הזה, שהוקם כאן לכבוד ביקורו של הקיסר אדריאנוס בעיר בשנת 130 לספירה, אותו הקיסר שפעולותיו הביאו לפרוץ מרד בר כוכבא בשנת 132. עברנו בשער ומולנו נגלה ההיפודרום, משוחזר בחלקו, ומרשים מאוד לכל אורכו. מדי פעם מגיעים אליו פרשים ירדנים עם סוסיהם ומחיים את האווירה ההיסטורית בדהרותיהם.

מההיפודרום אנחנו ממשיכים ועוברים דרך השער הראשי של העיר אל רחבת העמודים, מעין כיכר סגלגלה ומרשימה. הכיכר היא נקודת מפתח בשאלה "לאן ממשיכים מפה?" – דרך אחת מושכת במעלה רחוב העמודים (הקארדו) אל מרכז העיר, והדרך השנייה מטפסת מהכיכר למעלה, אל מקדש זאוס ואל התיאטרון. עיון מהיר במפה והוחלט שנתחיל במקדש ובתיאטרון ונחזור דרך הקארדו. איזו עוצמה, איזה פאר, איזה שימור. בתיאטרון מקבלת את פנינו להקה ירדנית שמנגנת לתיירים בתופים ובחמת חלילים סקוטי. אנחנו תוהים לפשר העניין אבל יושבים ומתענגים על המוזיקה ועל האקוסטיקה המיוחדת של התיאטרון, מטפסים לשורות העליונות ומשקיפים על העיר מלמעלה. מכאן אפשר להבין טוב יותר את המבנה שלה. בתיאטרון הזה מתכנסים אחת לשנה טובי הזמרים בעולם הערבי לפסטיבל שירה, ורבים מערביי ישראל עוברים את הגבול ומגיעים לחגיגה (ראו טור צד).

מהתיאטרון מוליך שביל אל מקדש ארטמיס. כבר מרחוק אפשר להבחין כי זהו מבנה אדיר ממדים ומרשים, אבל יש לנו אחריות יהודית ואנחנו הולכים קודם לחורבות בית הכנסת שנמצא מאחורי המקדש. כנסייה שנבנתה על בית הכנסת ועזובה רבה מסתירות כל סימן שהמקום היה אי פעם בית כנסת, אך בספרים העוסקים בחפירות במקום מופיעות תמונות של רצפת הפסיפס שנחשפה בו, ועליה מנורות וסצנות מסיפור תיבת נח.

מבית הכנסת אנחנו הולכים למקדש ארטמיס המוקף עמודי ענק. לוקח לנו זמן להבין שזהו רק חלק קטן ממכלול פולחני ענקי של כנסיות ביזנטיות עתירות רצפות פסיפס יפות, ושמקדש ארטמיס הוא גולת הכותרת שלו. אנחנו יורדים בדרך התהלוכות אל הקארדו ומתלהבים מהמונומנטים שלאורכו. בעינינו אין ספק שבג'רש השתמרה העיר השלמה והמפוארת שבערי הדקאפוליס שבעבר הירדן המזרחי.

פילדלפיה: ישן בתוך חדש
שעה וחצי אורכת הנסיעה מג'רש לעמאן על כביש 35 ואנחנו ברחובות העיר העתיקה פילדלפיה. גם כאן יש תיאטרון ורחוב עמודים, אלא שבלב לבה של בירת ירדן יש ללא ספק אווירה שונה. הישן נטמע בחדש, ואחרי יום עמוס לעייפה, ובמיוחד אחרי ג'רש, פילדלפיה מתגמדת מאוד.

כמה מאות מטרים מפילדלפיה שוכנת החומוסייה המפורסמת "חומוס האשם", ומה יותר טוב מלהגיע לסיכומים על צלחת חומוס. לאחר כמה ניגובים הקיבה נרגעת ונפתחים הפיות והלבבות. "גדרה יפה מאוד", אומרת אחת החברות ומוסיפה, "התצפית, התיאטרון השחור, הקארדו, אבל ג'רש… אם פלה היתה קצת יותר חפורה אז אולי, אבל ג'רש…". בלי הרבה עניינים ג'רש זוכה בקולות המטיילים פה אחד בתואר היפה בערי הדקאפוליס.

אנחנו מסיימים את הארוחה ואת היום עם קפה שחור טעים ומסרבים להאמין למחיר: נכנסנו חמישה אנשים רעבים מאוד, לא הפסקנו לאכול, ואנחנו משלמים חמישה דינר לאדם (כ-25 שקל). בארץ ארוחה כזו היתה עולה לנו בערך פי עשרה. שבעים ומאושרים מיום עמוס נופים וחוויות, הלכנו לישון.

 

מדריך מהיר
פלה 
נקודת התחלה וסיום: אל פלה פונים מכביש הבקעה הירדני (יש שילוט טוב) בסמוך למעבר הגבול. עוברים בכפר טבקת פחל ורואים את התל מימין ושרידי כנסיות משמאל. עוצרים בסמוך לתל ופשוט מתחילים לטייל בו. לאחר הסיור מומלץ לטפס עם הרכב לתצפית ולראות את התל מלמעלה.
אורך המסלול: אין מסלול ברור, מטיילים באופן חופשי
משך המסלול: כשעה
עונה מומלצת: חורף, סתיו ואביב (בקיץ חם מאוד)
מחיר: הכניסה לתל לא מוסדרת ולא כרוכה בתשלום

גדרה
נקודת התחלה וסיום: מרכז המבקרים
אורך המסלול: 2-1 קילומטרים, תלוי במספר האתרים שבהם מבקרים
משך המסלול: שעה-שעתיים, תלוי במספר האתרים שבהם מבקרים
עונה מומלצת: כל השנה
מפה: במרכז המבקרים יש עלון מידע עם מפה
אוכל ושירותים: יש שירותים בכניסה לאתר ומסעדה ושירותים בתוך האתר
מחיר: 5 דינרים לאדם

ג'רש
נקודת התחלה וסיום: מרכז המבקרים
אורך המסלול: 4-2 קילומטרים
משך המסלול: 4-2 שעות
עונה מומלצת: כל השנה
מפה: במרכז המבקרים יש עלון מידע עם מפה
אוכל ושירותים: יש מסעדה ושירותים בכניסה לאתר ואחת נוספת בתוך האתר, ליד שער הכניסה לעיר
מחיר: 8 דינרים לאדם
טלפון: 962-6-5675199
פתוח: 17:00-8:00
פסטיבל ג'רש: הפסטיבל יעלה אירועי תרבות, מוזיקה וריקוד, וצפויים להגיע אליו אלפי חוגגים מירדן ומהמדינות השכנות. בפסטיבל יופיעו הזמרות ממוצא ירדני קרולין מאדי וסמאח בסאם, השחקן המצרי עאדל אימאם, הזמרת הלבנונית נג'ווא כרם ואחרים. מתי: 25 ביולי עד 17 באוגוסט

פילדלפיה
אורך המסלול: 400 מטר
משך המסלול: כחצי שעה
עונה מומלצת: כל השנה
מפה: בכניסה לפילדלפיה יש עלון מידע עם מפה
אוכל ושירותים: האתר מוקף מסעדות ושירותים
מחיר: כניסה בתשלום לתיאטרון ולקארדו

לינה באזור
המסלול ארוך ומומלץ לחלק אותו ליומיים. את היום הראשון מסיימים בהגעה לג'רש ובלינה באזור ולמחרת מטיילים בה וחוזירם לכיוון עמאן. באזור ג'רש אפשר ללון באחד המלונות הבאים (שניהם זולים למדי):

Debbeen Rest House
טלפון: 962-2-6339710

Olive Branch Hotel
מיקום: ג'רש
טלפון: 962-2-6340555

מזרח – ארמונות במדבר

המדבר במזרח ירדן מטויל פחות, מפנק פחות, אבל מעניין מאוד: בלב השממה פזורים ארמונות ומצודות שבנו שליטי האיסלאם הראשונים כדי להתענג בהם על השקט המדברי. עופר אוגש התניע את הרכב ויצא לטייל ביניהם

כתב: עופר אוגש

הידית של ירדן היא החלק המזרחי ביותר בחצי האי ערב שאליו ישראלים יכולים להגיע ברכב מהארץ. ומה יש שם? במבט ראשון במפה – כלום. פיסת מדבר צרובה שהירדנים כמעט שלא בנו בה דבר. במבט שני מתברר שהירדנים של ימינו אולי לא ראו צורך בבנייה של יישובים בלב המדבר, אבל תושבים קדומים יותר דווקא כן: שליטי האיסלאם הראשונים בנו באזור הזה מצודות יפהפיות שאפשר לבקר בהן גם בימינו, רובן שרדו מאות שנים תחת השמש הקופחת של המדבר. יצר הסקרנות כבר התעורר בנו: מה מסתתר בשרידי המצודות העתיקות הללו שבמשולש הערים דמשק-עמאן-בגדד?

קצר ח'ראנה: תענוגות גוף ורוח
את הטיול התחלנו ביציאה המזרחית מעמאן, על כביש 40 לפי השילוט לכיוון אזור אל-אזרק (Al-Azraq). אחרי שעברנו על פני העיירה סחאב (Sahab) התחלף הנוף האורבני הצפוף בנוף חקלאי, וכ-15 קילומטר לאחר מכן הוא כבר הפך לנוף מדברי של גבעות נמוכות שמאחוריהן משטחי חמאדות – קרקע מדברית טרשית המכוסה בשכבה של אבני צור. ידענו שכבר על הכביש הזה נפגוש כמה מצודות עתיקות מתקופת בית אוּמָיָה – שלטון הח'ליפוּת המוסלמי-ערבי הראשון, שכבש את עבר הירדן המזרחי בשנת 634 לספירה, שלט בו והעניק לו את השם אל-אורדון (וכך נקראת ירדן גם היום). עיר הבירה של שלטון בית אומיה היתה דמשק, וממנה נהגו השליטים לצאת למסעות בחצי האי ערב. לפי הסיפורים של תושבי האזור, השליטים אמנם חיו חיים מוסלמיים בעיר הגדולה, אך כשרצו לחזור לשורשים (ואולי גם לאלמוניות), יצאו למדבר. שם, בלב השממה, על הדרך שבין עמאן, דמשק ובגדד, בנו לעצמם ארמונות מדבריים, ואליהם היו מגיעים לצוד, לבלות עם נשים ולענג את גופם במרחצאות חמים.

כחמישים קילומטר אחרי סחאב עברנו אתר אנטנות מצפון (משמאל) לכביש, ומיד אחריו, מצדו השני של הכביש, בלטה המצודה העתיקה קצר ח'ראנה (Qasr Kharana) שהוקמה בסביבות שנת 700 לספירה. זוהי המצודה הגדולה והשמורה במצודות המדבר, ולה שתי קומות גבוהות בנויות אבן גיר וגג שממנו ישנה תצפית על החמאדות המדבריות. דלת הכניסה העשויה עץ אינה הדלת המקורית, היא נוספה ככל הנראה באחד השיפוצים האחרונים שנעשו במקום, וממנה נכנסים למסדרון צר שמשני צדיו אורוות סוסים. בהמשך המסדרון חצר גדולה שהיום אינה מקורה, אבל במבט למעלה זיהינו סימנים לקורות העץ שתמכו בתקרה. מסביב לחצר שבקומת הקרקע מצויים חדרי אירוח ושני גרמי מדרגות המובילים לקומה השנייה ולגג. בקומה השנייה עברנו בין חדרים גדולים וסוויטות מפוארות עם שירותים צמודים (לפינוק הגוף), וגם שני אולמות תפילה גדולים (לחיזוק הרוח).

קצר עמרה: עשו פה חיים
המשכנו בדרכנו על אותו הכביש, עדיין בכיוון מזרח. כ-15 קילומטר מקצר ח'ראנה, מצדו הצפוני של הכביש, ניצב קצר עמרה (Qasr Amra), ארמון שנבנה בידי הח'ליף וליד הראשון מבית אומיה במאה השמינית לספירה. קצר עמרה הוא וילה קטנה ומפוארת שכנראה שימשה למסיבות פרטיות במדבר. השוס של המקום הוא בית המרחץ – עם חדר חם וחדר קר ומים שזורמים אליו מהבאר שבחוץ.

המקום מעוטר בציורי קיר שהשתמרו בתוך הארמון. אין שום דבר מוסלמי בפרסקאות האלה, להפך: אפשר לראות בהם את תמונת השמים ובה קבוצות כוכבים (על כיפת החדר החם בבית המרחץ), דמויות של חיות, אנשים ובמיוחד נשים, שלא לומר פורנוגרפיה רכה הכוללת ציורי גברים השוכבים מעל נשים (הם כנראה בכל זאת היו שמרנים). לפני כשנתיים הוכר המקום בידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, הכרזה שנתנה דחיפה לירדנים להציב שומר בפתח ולגבות תשלום עבור הביקור (כרטיס כניסה עולה 1 דינר והוא תקף לאותו יום לעמרה וחראנה).

אל-אזרק: המצודה של לורנס איש ערב
המשכנו כ-15 קילומטר לכיוון מזרח על כביש 40, התחברנו לכביש 30 המגיע מצפון-מערב, ועליו נסענו עוד כעשרה קילומטרים עד אזור אל-אזרק. פירוש השם אל-אזרק הוא "הכחול", ולא בגלל צבע השמים: עד לפני כשלושה עשורים היה האגם היבש שממזרח ליישובים אזרק א-שישאן (Azraq ash-Shishan) ואזרק א-דרוז (Azraq ed-Druz) מלא במים, אבל אז התחילו הירדנים לשאוב ממנו מים לאזור עמאן – והאגם חרב. עכשיו הם מנסים להחיות את המקום ולפתח בו חקלאות מתקדמת. עד שהם יעשו את זה אנחנו מנצלים את קרקעית האגם השטוחה והענקית בשביל לפתח מהירות תלת ספרתית.
מהאגם חזרנו מערבה לעיירה אזרק א-שישאן (שנקראת במקצת המפות אזרק אל-ג'נובי) אשר הוקמה בתקופת השלטון העות'מאני בירדן ובה התיישבו צ'צ'נים מוסלמים שמאסו בשלטון הנוצרי בצפון אסיה. הרחוב הראשי של אזרק א-שישאן, ובעצם הרחוב היחיד שסלול בה, משמש לכל אורכו תחנת שירות לנהגי משאיות מכל העולם הערבי. רוצים לתקן פנצ'ר בגלגל של משאית? זה המקום. הגענו בשעת לילה אל הרחוב מוצף התאורה הצבעונית סטייל לאס וגאס. משני צדיו מסעדות המציגות כבש הנידון לשחיטה, פנצ'ריות עם צמיגים משומשים למכירה, "מוסכי מדרכה", מכולות, תחנת דלק וחנויות חלפים למשאיות, וכולם צמודים זה לזה ומצפים לנהג משאית עייף שיעצור ויוסיף משהו לפרנסתם.

למחרת המשכנו לצומת אל-אזרק, שבין אזרק א-שישאן ואזרק א-דרוז, המחבר בין המדינות השכנות לירדן. כביש 5 מגיע מדרום – מהעיירה מעאן (Ma'an), מנמל עקבה וממעבר הגבול הדרומי בדרך למֶכּה שבסעודיה; מדרום-מזרח מגיע כביש 30 מאל-עומרי (Al-Umari) שבסעודיה; ממזרח מגיע כביש 10 מעיראק; מצפון מגיע כביש 15 מדמשק, דרך העיר אל-מפרק (Al-Mafraq), ואחריה הוא מתחבר דרך כביש 30 לצומת שממערב לאל-אזרק; וכל הכבישים האלה יחד זורמים דרך כביש 40 מערבה אל עמאן ומשם דרך כביש 65, כביש הבקעה הירדני, למעבר גבול נהר הירדן שליד בית שאן ולנמל חיפה (כן, גם חיפה בעסק). גם מבחינה גיאולוגית האזור הוא נקודת מפגש: בין הבזלת של ההר הוולקני ג'בל א-דרוז (Jebel ed-Druz, "הר הדרוזים") מצפון ובין החמאדות האינסופיות של המדבר בחצי האי ערב מדרום.

מהצומת נסענו צפונה על כביש 5 לאזרק א-דרוז, עיירת הדרוזים הדרומית ביותר בירדן. העיירה יושבת בקצה שטחי הבזלת שנשפכה מג'בל א-דרוז ועל שפת מה שנשאר מאגם אל-אזרק. במרכז העיירה בולטת באבני הבזלת השחורות שלה מצודת אזרק א-דרוז, מבנה גדול ומרשים שנבנה בידי הצלבנים במסגרת קו ההגנה המדברי מפני השבטים שנהגו לפשוט על היישובים ולבזוז אותם (מזכיר את קו ההגנה הרומי לימס פלשתינה שבאזור ערד). המצודה מוקפת חומה שבצדה הפנימי מסודרים חדרים בעלי ייעוד שונה, ובכמה מהם יש דלתות בזלת במשקל של כמה טונות. בתקופה מאוחרת יותר, כנראה בסביבות המאה השמינית לספירה, בנו מוסלמים במרכז החצר מסגד שבתוכו אפשר לזהות את המחראב – שקע התפילה הפונה למכה.

הסיפור המקומי טוען כי גם לורנס איש ערב הגיע לכאן. ב-1916 הכריז חוסיין, שליטה של מכה ומאבותיו של מלך ירדן הנוכחי, על מרד באימפריה העות'מאנית בתמיכתה של בריטניה. "המרד הערבי במדבר", כך הוא נקרא, הונהג בידי פייסל, בנו של חוסיין, בסיועו של שליח המודיעין הבריטי שהפך לאגדה – לוטננט קולונל תומס אדוארד לורנס, שנודע יותר בשם לורנס איש ערב ואשר השתמש במצודה הזאת כמפקדה.

קצר טובא: כביש בטון איכותי באמצע המדבר
מאחר שנסענו ברכב שטח, זה היה הרגע לבחור בהרפתקה: יצאנו מאל-אזרק דרום-מערבה ואחר מעט מזרחה, לכיוון קצר טובא (Qasr Tuba). הנסיעה, מדברית ומהירה, חלפה על פני שטחי החמאדות ומדי פעם עברנו ואדי רחב וחרב. יש להקפיד על נהיגה זהירה כי בשל המהירות שמפתחים על החמאדות הצמיגים עלולים להיקרע, או בשל טעות רגעית של הנהג – הרכב יכול להתהפך.

אחרי שלוש שעות נהיגת שטח הגענו לקצר טובא, מצודה עזובה ומיוחדת השוכנת בלב השממה. היא בנויה אבנים מלבניות הדומות לסיליקט וזה מקור שמה בערבית. מכיוון שהמבנה נטוש ללא שמירה נבזזו אבנים רבות מהמבנה, אך עדיין אפשר להתרשם מהיופי המיוחד של המקום הידוע בזכות הקשתות המפוארות שמחזיקות את גג האבן. מצפון-מזרח למצודה, בתוך ערוץ הנחל, ראינו את בארות המים שנתנו לה חיים.

גם אם אין רכב שטח לא צריך לוותר על קצר טובא: יוצאים מאל-אזרק על כביש 5, נוסעים דרומה כעשרים קילומטר לפי השילוט לאל-עומרי (מעבר הגבול מירדן לסעודיה), ובמחלף שבו הפנייה מזרחה מובילה למעבר הגבול ממשיכים ישר דרומה על כביש 5 – כביש בטון איכותי וחריג בירדן באמצע המדבר. כ-50 קילומטר לאחר המחלף לאל-עומרי מגיעים לתחנת דלק ממזרח (משמאל) לכביש ומימין (ממערב) כניסה לכביש משובש שיכול להתאים לכל רכב (רק היזהרו מבורות). נוסעים עליו כ-13 קילומטר, פונים צפונה לפי השילוט אל קצר טובא וממשיכים בשביל מדברי כחמישה קילומטרים – עד שמגיעים אליה.
כשנסענו על כביש 5 האיכותי, העשוי בטון, תהיתי מה הסיפור שלו – למה לבנות באמצע שום כלום כביש מהודר כזה? לכביש, כך מתברר, קוראים גם "כביש סדאם חוסיין", ולא במקרה: בעקבות מלחמת איראן-עיראק ואחריה מלחמת המפרץ הראשונה, לא הצליח סדאם חוסיין (גיבור ערבי, דרך אגב) לייצא נפט דרך המפרץ הפרסי. הדרך הפתוחה שנותרה כגישה לים היא ירדן, שדווקא שמחה להרוויח מתפקודה כצינור היבשתי של עיראק. העסקה נחתמה וסדאם בנה בירדן כביש בסטנדרט אירופאי עבור משאיותיו המובילות נפט דרומה, אל נמל עקבה.

קצר בורקוע: סוף העולם
מאל-אזרק יצאנו גם לכיוון ההפוך: צפונה על כביש 5 לפי השילוט לעיראק. אחרי כ-40 קילומטר הגענו לא-סאפאווי (As-Safawi), עיירה קטנה שיושבת על ציר הנפט (ראו מסגרת בעמוד 128) ולידה בסיס צבאי של חיל האוויר הירדני (קשה לפספס את מטוס הקרב מסוג ווטור שהוצב על עמוד בכניסה הדרומית לעיירה).

בא-סאפאווי פנינו מזרחה לכביש מספר 10 לכיוון עיראק והמשכנו בנסיעה עוד 110 קילומטר עד א-רוויישיד (Ar-Ruwayshid), כפר קטן ומוזנח בקצה של ירדן, 80 קילומטר מהגבול העיראקי. כאן הגיע הרגע שלנו לשלב להנעה קדמית ולנסוע לכיוון צפון-מערב כ-30 קילומטר בין משטחי חמאדות ומְלֵחות, עד לתחילת נופי הבזלת.

שם, בקצה אגם מלא מים, ניצבים שרידים של קצר בורקוע (Qasr Burqu), מצודה רומית שבנויה כולה מאבני בזלת. המבנה המרשים שחלקו חרב ברעידת אדמה וחלקו עומד עדיין, כולל קשתות, קורות בזלת ששימשו גג ושרידי מגדל תצפית ענקי. לנו זה נראה כמו סוף העולם, ובמובן מסוים, היסטורי, אכן כך היה: כאן עבר ככל הנראה ה"לימס ערבייה" הדרום-מזרחי – גבולה של האימפריה הרומית באזור הזה.

מדריך מהיר
למי מיועד
הכבישים מיועדים לכל סוגי הרכב. דרכי השטח המוזכרות בכתבה מתאימות לרכב 4X4, אך אפשר לנסות לרדת אליהן גם ברכב רגיל. במקרה כזה יש להיזהר מאוד מאבנים גבוהות שעלולות לפגוע בתחתיתו (לא נעים להשאיר את כל שמן המנוע במדבר).

אורך המסלולים
מעמאן עד אל-אזרק: כ-75 קילומטר
מאזרק עד קצר טובא: כ-90 קילומטר, מתוכם 70 קילומטר על כביש טוב והיתר על כביש רעוע ועל שביל שיכולים לנסוע עליו בכל רכב, רק לאט ובזהירות.
מאל-אזרק עד קצר בורקוע: כ-180 קילומטר, מתוכם 150 קילומטר על כביש ו-30 קילומטר בשביל שיכולים לנסוע עליו בכל רכב, רק לאט ובזהירות.
• שימו לב: הביאו בחשבון שבשטח המרחקים גדולים יותר מאשר מה שנראה במפה.

חלוקה לימי טיול
יום 1
מעמאן אל קצר חראנה, קצר עמרה וקצר א-דרוז. זהו יום עמוס יחסית.
יום 2
מאל-אזרק אל קצר טובא (בדרום)
יום 3
מאל-אזרק אל קצר בורקוע (בצפון)

לינה
אפשרות אחת היא לחזור לעמאן בסוף יום הטיול (אך הנסיעה ארוכה למדי). אשרות שנייה היא להקים אוהל במדבר ולישון בו. אפשרות שלישית היא ללון באזור אל-אזרק, משם לצאת בבוקר לטיול ולחזור בסוף היום.
• באזרק א-שישאן יש מלונות פשוטים המשמשים נהגי משאיות. אפשר להתמזג עם אוכלוסיית הנהגים ולישון שם. במקומות הללו אין טלפונים, פשוט עושים סיבוב ומוצאים מקום פנוי.
• אזרק רסטהאוס: בין אזרק א-שישאן לאזרק א-דרוז יש גסטהאוס עם בריכה ובה מים נקיים גם בקיץ. הגעה: מהצומת המרומזר של אזרק נוסעים כשני קילומטרים צפונה, שם מפנה שלט קטן לכיוון הגסטהאוס שמאלה, פונים ונוסעים עוד כשני קילומטרים ומגיעים למגרש החניה של המלון.

אוכל 
מסעדות מקומיות אפשר למצוא באל-אזרק, בא-ספאווי ובא-רוויישד.

עונה מומלצת
סתיו, חורף ואביב. בקיץ חם עד לוהט.

פטרה – טיול

פטרה, העיר הנבטית, מקום מדהים שעורר את דמיונם וסקרנותם של רבים, ועדיין לא חשף את כל סודותיו. הצעה לטיול בעיר הסלע

ביקור של כמה שעות בפטרה – ארבע-שמונה שעות – הוא ביקור חטוף. בעיר הנבטית בת אלפי השנים אפשר לסייר ימים ולא למצות אותה. המסלול המוצע כאן הוא טעימה בלבד מן הגודל, השפע והמסתורין.כתב: צור שיזף

קברי הג'ין (גושי השד) – מעט לאחר משרד הכרטיסים, מימין, ניצבים שלושה גושי אבן רבועים ואטומים. נראה שהם מהשלב הראשוני של העיר (סוף המאה השנייה לפני הספירה). ממול, בצד הדרומי של הדרך, נמצא קבר האובליסקים. בחדר קבורה יש תבליט נחש וסוס על הקיר וכתובת נבטית-יוונית.

לפני הכניסה לסיק, יש סכר משוחזר, המסיט את מימי השטפונות למנהרת אל-מותלים. אפשר ללכת במנהרה, שנבנתה במאה הראשונה לפני הספירה. המערכת שוחזרה לאחר שבחורף 1963 טבעו 23 תיירים בשיטפון.

הדרך יורדת לתוך הסיק, המתעקל לאורך כשני קילומטרים, תוך כדי ירידה מתונה. בעבר היה בכניסה אליו שער מקושת. על קירותיו יש שרידים של מערכת הובלת מים, דיוקנאות אלים, חציבות פאליות בקיר הדרומי ובשרידי הדרך הסלולה, הנמצאת מעל האפיק. בקצה הסיק, המצטופף לקראת סופו לכדי רוחב של שלושה מטרים, וקירותיו מיתמרים לגובה רב, מתגלה חזית מפוארת, שגובהה ארבעים מטר. זהו הח'זנה ("האוצר"), קבר הפונה מערבה. פולחן המתים של הנבטים כוון אל השמש השוקעת.

הערוץ הרחב נמשך לצפון-מערב. בצידיו חצובים חדרי קבורה ולהם חזיתות פשוטות. בהמשך פונה הוואדי צפונה ושוב מזרחה, ועובר על פני הפסאדות – חזיתות אבן על הצלע הדרומית של הוואדי. ממערב להן נמצאות קוביות השד. מיד לאחר מכן נפתח הוואדי. לפני התיאטרון יש עלייה שמאלה (דרומה), לכיוון המזבח הגבוה וקבוצה של מערות קטנות – גלריות סערות החול, מערות בחול הצבעוני. משמאל (דרום-מזרח) מתחיל שביל מדרגות משולט, המוליך לג'בל מד'בח. מיד לאחר מכן נמצא התיאטרון, שנחצב במאה השנייה לספירה. מולו, על הצלע הצפונית של הוואדי, מטפס שביל לקברי המלכים. כדאי לבקר בהם בשעה מוקדמת, כשהשמש מאירה מהגב, או סמוך לשקיעה.

קבר הכד (האוּרנה) הוא הראשון לכיוון דרום לעולים מהוואדי. חזיתו הגבוהה והמשוקעת מוגדרת על ידי ארבעה חצאי עמודים, הנושאים גמלון מעוטר בכד. קבר המשי, הצמוד לו מצפון, נקרא כך בשל מכלול צבעיו.

מכאן אפשר לחזור מערבה לאפיק ואדי מוסא, המוביל למרכז העיר. משמאל מונחים שרידי הנימפאון, המסומן על ידי עץ בוטנה בודד. כאן מתחיל הרחוב הראשי המרוצף של העיר העתיקה, ומשני צדדיו שורות עמודים. הקארדו מקסימוס מסתיים במבנה שער רומי, שמאחוריו היה התחום המקודש (טמנוס). מקדש דושרא – קצר אל-בינת פרעון – נבנה בסוף המאה השנייה לספירה.


אזור פטרה – מטיילים ברגל
העיר הנבטית, עיר קבורה ומקום פולחן, מוקפת אתרים מעניינים רבים ברדיוס של כמה קילומטרים. הצעה למסלולים רגליים של כמה שעות, מפטרה ואליה

כתב: צור שיזף

תחומה של פטרה משתרע כעשרה קילומטרים דרומה מהעיר העתיקה והכפר ואדי מוסא, ועשרה קילומטרים לכיוון צפון – לשוליו של ג'בל בידא. במזרח תחום האזור על ידי הקו של ואדי מוסא, והמערב על ידי הקו של ג'בל הרון. כעשרים קילומטר מצפון לדרום, כחמישה קילומטרים (בקו אוויר) ממזרח למערב.

מסלול 1 – אל-מדרס, המזבח העליון, ואדי א-נומר
מיד לאחר קבר האובליסקים (המאופיין בארבעה אובליסקים חופשיים שנחצבו מהסלע), דרומית-מערבית לו, מתחיל מסלול רגלי המוביל לאל-מדרס (הגורן), לזיב א-טוף, לאמות המים המושכות מכיוון עין ברק. היפה ביותר מהאפשרויות לסיום המסלול מגיעה למזבח העליון ויורדת ממנו דרך ואדי א-נומר לוואדי פרסה וחוזרת לתיאטרון ולסיק. טיול כזה נמשך 9-8 שעות בנחת.

השביל הלא מסומן עולה במתינות לכיוון דרום-מערב דרך חורשה דלילה, חודר לאזור הסלעי ומטפס ממנו בעקבות סימונים אדומים ואבנים למדרגות חצובות העולות לאל מדרס. באל מדרס בי-קלינריום, בור מים, משטחי סלע ומערות ששימשו כאסמים. נראה שהמקום שימש כגורן פולחני לחגיגות הקציר. מעט למעלה וצפונה (20 מטרים) נמצאת גת חצובה ובהמשך ומערבה, בתוך חלל חצוב, חקוק על הקיר הדרומי איבר מין גברי, אולי כסמל לפולחן הפוריות. מכאן אפשר לצפות לעבר פסגות ג'בל הרון וג'בל א-דיר.

השביל יורד מערבה לואדי תור א-חמיידי, עובר על פני סלע עגול שבראשו שני קברים (כנראה) חצובים, מאונכים זה לזה, ממשיך דרומה ועולה מערבה למערה חצובה, שסימני הטיח מעידים שהמקום היה עטור תמשיחי שמן. מדרום-מזרח, במעלה המדרון, נמצא עין ברק. מקומו מסומן בכתם צמחייה ירוק וברושים. זהו מקור המים הנוסף של פטרה, מלבד זה שבוואדי מוסא, ומכאן הולכו המים לעיר באמת מים וצינורות חרס. האמה חוצה אוכף מדרום, ולאחר מכן עוברת דרך סכר היוצר בריכה יפה וממשיכה על קו הרכס לקצה השלוחה צפונה. מקצה השלוחה אפשר לראות את ג'בל מד'בח.

אפשרות אחרת היא לפנות צפונה עם הירידה לוואדי, לעלות באפיק עד האוכף עם ואדי דנגור א-ג'רה. יורדים באפיק סבוך צפונה ובסופו פנייה מערבה למדף תצפית מעל חזנת פירעון, המבנה הגדול והמפורסם ביותר של פטרה. זו נקודת תצפית מרשימה ואפשר להגיע בשביל העולה דרומה מהחזנה. מנקודת התצפית נעלה באפיק המערבי של ואדי ג'רה (הכד) כ-300 מטר לדרום-מערבה ואחר כך נטפס ללא שביל מוגדר על גדת הנחל מערבה, עד לרמה שמפרידה בין ההר שמעל החזנה לג'בל מד'בח. מכאן נראה ג'בל מד'בח, ואפשר ללכת לכיוון צפון-מערב עד מרגלות המדרגות המוליכות אל שני האובליסקים והפסגה.
אל ג'בל מד'בח- אתר העלאת הקורבנות העליון, הובילו שבילים מכיוונים רבים. שניים שוחזרו. האחד הוא ואדי מחפור, ובו מאות מדרגות חצובות העולות ממזרח לתיאטרון שבכניסה לעיר. השביל השני עולה בוואדי פרסה לצידו המערבי של ג'בל מד'בח.

אל הבמה עולות מדרגות מדרום, בכניסה עומדים שני אובליסקים גבוהים (6.5 מטרים) המיוחסים לדושרא ולאל-עוזה (אל ןאלה נבטיים). מעליהם אפשר להבחין בקירות המקדש העליון שחרב. השביל ממשיך אל הפסגה שפולסה על מנת ליצור מרחב למזבח-במה, ומאחוריה נחצב בור מים. במרכז השקע המלבני נמצא מזבח. מול המזבח מוליכות מדרגות למזבח עליון, הצופה מערבה אל פסגת ג'בל הרון. מכאן יש גם קשר עין לאזור המקדשים שמתחת. משמאל למזבח נמצא שקע עגול לאיסוף דם הקורבנות.

מהמד'בח יורדים כמה שבילים, אחד לכיוון צפון-מזרח אל התיאטרון. השני יורד במדרגות חצובות מערבה לוואדי פרסה (נחל הסוס), והשלישי יורד דרומה ואחר כך פונה מערבה לתוך הבקעה העליונה של ואדי א-נומר, וממשיך דרך צמחיה סבוכה לבקעה קטנה שבה מקדש ושפע כתובות נבטיות. ואדי א-נומר מתחתר באבן החול ונשפך לוואדי פרסה. לא נמשיך באפיק הוואדי, ומהמקום שהוא משתטח נטפס לצלע המזרחית ונחצה (בשביל לא ברור) על קירות הסלע העגולים לאפיק ואדי פרסה הנמצא ממזרח. נרד אל ואדי פרסה מול קבר הרנסאנס, וכדאי להמשיך כחמישים מטר במעלה הוואדי לקבר החייל הרומאי, ועליו תבליטים סחופים מאוד של חיילים. מול קבר החייל הרומאי נמצא טריקלינריום – אולי המרשים ביותר בפטרה.
השביל עולה מוואדי פרסה על הצלע המזרחית, ונוכל לחצות איתו צפונה לתוך הרחוב הראשי של פטרה, או נפנה מזרחה עד מעל לתיאטרון ונרד בוואדי קטן מעט דרומה מנקודת התצפית מזרחה, לתוכו.

מסלול 2 – א-דיר
הדרך הראשית של פטרה מובילה ימינה (צפונה) על פני בית ההארחה, ויוצאת אל ערוץ צר ובו שביל מדרגות העולה צפונה לג'בל א-דיר. חזית א-דיר דומה לחזנת פירעון אך פשוטה ממנה. את האוּרנה אפשר לראות מהבמה הגבוהה שבמזבח העליון. 300 מטר צפונית-מערבית לקבר נמצא מזבח. לא רחוק, מצפון, נמצאים קברים ושרידי תיאטרון קטן.
מערבה לספסלי הקפה המקומי נמשיך בשביל ברור מערבה ומעט דרומה, לתצפית אל ואדי מוסא, ג'בל הרון (הר ההר), ואדי דלאיה, מרחבי הערבה והרי הנגב הדרומי, מדרום לנחל פארן ובאר מנוחה. בהמשך השביל נרד לוואדי סייח, בשביל הנקרא סחיר א-דיר ונמשך עד אפיק ואדי מוסא, ונחזור דרך האפיק אל הבקעה של העיר. מסלול זה נמשך בין שעתיים לשלוש שעות.

מסלול 3 – ג'בל הרון (הר ההר)
ההר נמצא עשרה קילומטרים דרומית-מערבית לפטרה, הדרך נמשכת שלוש-ארבע שעות לכל כיוון. יש מים בבאר שמתחת לפסל הנחש (ראו בהמשך) ומתחת לפסגת ההר.
הדרך יוצאת דרומית-מזרחית לקצר אל-בינת, מטפסת על שלוחה נמוכה ופונה דרומה בדרך ג'יפים בוואדי א-תוג'אר ומטפסת מערבה. אפשר לקצר את פיתולי דרך הרכב בעלייה בדרך חצובה מדרגות. בדרך נמצא יישוב של בדואים החיים במערות ובאוהלים. בוואדי תוג'רה, צפונית לג'בל א-נומר, נמצא בור מים חצוב וגדול ומולו, מדרום לו, פסל הנחש – החצוב באבן החול הלבנה. מפסל הנחש מוביל שביל לכיוון ואדי סברה .

מהנחש עולה השביל לרמה נמוכה מתחת לג'בל ברא, חוצה למרגלות ג'בל הרון ומטפס מצידו הדרומי בשביל גמלים בנוי. מתחת לפסגה גר שומר ההר, בבית הבנוי על פי מערה. בעלייה לפסגה נמצא בור מים נבטי גדול המלא מים כל השנה. מהבור מוליכות מדרגות אל הפסגה (1,332 מטר). כאן בנוי וואלי (קבר קדוש), המזוהה עם קברו של אהרון הכוהן, אחי משה.

בתוך מבנה הקבר נמצא קבר שעל קירותיו חרוטות כתובות ערביות, עבריות ולטיניות. על הקיר הצפוני נמצאת חתיכה מהאבן השחורה (הכעבה) שבמכה. מתחת למבנה נמצאת מערה אטומה. אפשר להקיש על קירותיה ולשמוע הד חלול. מגג המבנה יש תצפית יפה על האזור.

ג'בל בידא
עשרה קילומטרים צפונית לפטרה נמצא ג'בל אל-בידא. כביש טוב מוליך למקום וחוצה בדרכו את כפר הבדול. ממערב לכפר נמצא לצד הכביש סלע חול, שהבליה גילפה אותו לצורת פיל.
הכביש מגיע קרוב לבית הספר של שבט העמרין, הנמצא ממזרח לסיק אל בריד ופונה מערבה אל הנקיק. המשך הכביש מוליך לסימן הדרך הנבטי ולנקב נמלה. סימני דרך אלה, דמויי אובליסק, ממשיכים משני צידי כביש האספלט שבין כפר הבדול לכפר העמרין.
כ-400 מטר צפונית-מזרחית מהכניסה לסיק אל-בריד, מעבר למפתח ואדי רחב, על הצלע הצפונית של העמק נמצא בור מים נבטי עצום החצוב לתוך הסלע – ביר א-רעיס. אל הבור מוליכות תעלות איסוף מהחלק העליון של ההר. נוכל לעלות אל הבור במדרגות בטון ולרדת לתוכו במדרגות חצובות. הבור מחולק לשני חדרים. שמו ניתן לו על שמן של שבע כלות שבאו לרחוץ בו טרם חתונתן. הראשונה החליקה למים ונאחזה בידה של השנייה, וזו ניסתה נאחזה בשלישית עד שכולן נפלו לבור וטבעו.

מסלול 4 – סיק אל-בריד (פטרה הקטנה)
סיק אל-בריד נמצא בקצה עמק גדול ופתוח, ששימש כשוק השיירות הגדול של פטרה. בשל ממדיו הקטנים של הקניון אפשר להתרכז בפרטים שקשה לעמוד עליהם בפטרה.

חלק מהמקומות בעיר שימשו אולמות למשתאות. האולם החצוב היפה בנקיק הוא מערת אל-ע'אסם (מערת הרישום), שבה נותרו שרידים של תמשיחי השמן שכיסו את התקרה. הם ניזוקו במשך השנים ממדורות הרועים, שחיפשו מסתור בבי-קליניום – שבו יש שני דרגשי הסבה. המערה נמצאת על הצלע הדרומית ועולים אליה במדרגות. בקרבת מקום חצוב בור מים ענק בצלע הנקיק.

מקצהו המערבי של הנקיק עולות מדרגות, היורדות לאחר מכן לסיק אבו רוגעה, ואפשר לחזור דרכן לאתר הניאוליתי, או לעלות מערבה דרך ואדי עג'לת לכיוון פארש גרון.

מסלול 5
בקצה הצפוני של הבקעה הגדולה, הנמצאת מערבית לדופן ההר שבה חצוב ביר אל א-רעיס, עולה נקב לרמה שמעל הבקעה. מקצה הנקב אפשר לפנות מערבה על שיפולי ג'בל בידא וללכת עד פארש גרון (עמק גרון) וממנו לתצפית מפסגת ג'בל גרון. מכאן יש כמה אפשרויות להמשיך:

א. לכיוון ואדי עג'לת וסיק אל-בריד מערבה, דרך נקב א-סומיר לסיל ואדי מוסא.
ב. לכיוון ביר מדכור והערבה.
ג. ואפשר לקצר. במקום להגיע לתצפית מג'בל גרון, פונים בחורשת האלונים הקטנה שמעל ואדי עג'לת ויורדים ביובלים עד רוג'ום העולה לתוך סיק אל-בריד.

מסלול 6
עולים במדרגות בסיק אבו רוגעה עד קצהו, יורדים לאפיק ואדי עג'לת, ופונים בו דרומה עד למעוק (נקיק קטן וצר), הנעקף דרך צלע הסלע שמימין (מערב). פה נחזור לאפיק דרומה לסדק בסלע, המוליך לאחר כעשרה מטרים לאמת מים המובילה לאתר הניאוליתי שבוואדי א-טחונה. המעבר אל אמת המים קשה, אבל אפשרי.
הכפר הניאוליתי הוא ישוב מתקופת האבן, הנמצא בפתחו של סיק אבו רוגעה הנשפך לואדי א-טחונה. בקרבת מקום נמצא ישוב של בדואים בני שבט העמרין.

מסלול 7 – מסיק אל-בריד אל ג'בל א-דיר
מסלול מומלץ הנמשך שלוש-חמש שעות. נתחיל אותו בסיק אל-בריד ונלך דרומה מחניון אוהלי המשקאות שבכניסה. אחר כך נפנה מערבה לאורך הצלע הדרומית של ג'בל ביידא לתוך יובלי ואדי א-טחונה. לאחר כקילומטר נגיע לאתר הניאוליתי.
לאחר כקילומטר עולה דרך רכב דרומה. נלך בה ונפנה בהתפצלותה מערבה, נחצה את אחד היובלים של ואדי טחונה, נעלה לקו פרשת מים ונמשיך דרומה, לצלעו של ג'בל מאסרה. מג'בל מאסרה נעלה מערבה, לאוכף עם ואדי מרוואן שמתחת לג'בל א-דיר. ונמשיך על צלעו הצפון-מערבית של ההר, מעל יובלי ואדי מרוואן באחד השבילים היפים ביותר הרי אדום, עד שנגיע מעל ג'בל א-דיר. המסלול מסומן ברוגומי אבנים ובטפטופי צבע אדום קטנים על סלעי החול.

מסלול 8 – מוואדי סברה לפטרה
ראשית המסלול כשלושה קילומטרים צפונית לטייבה. שם יש ירידה ליובל מזרחי של ואדי סברה. הולכים לדרום-מערב באפיק הנחל, עד לתיאטרון הקטן וההרוס. באפיק יש שורה של נביעות בין קנים צפופים ודקלים. אחת הנביעות טובה לשתייה. מכאן אפשר להמשיך בוואדי אבו חשייבה לכיוון הערבה, או דרומה לכיוון ואדי רם.

הדרך צפונה לפטרה עולה ביובל מערבי ומטפסת לכיוון ואדי פרסה. אפשר לפנות לצפון-מערב, לכיוון ג'בל הרון ופסל הנחש; ואפשר להמשיך צפונה לוואדי פרסה עד העמוד הרומאי, ממנו ממשיך השביל לקצר אל-בינת. אפשרות אחרת היא לפנות מזרחה לכיוון הסיק.

דרום – טיול ג'יפים בארץ צבעי הקשת

פטריות וקשתות אבן מעשה ידי הטבע, קניונים ואנשי המדבר. שלושה ימים בג'יפים, ליודעי דרך ומנוסים באזור דרום ירדן, אם כי לא בהכרח מיטיבי לכת. מהררי עקבה, דרך ואדי אום א-דאמי ו"מושבי העובדים" טוויסא, דיסה ומנשיר שבארץ הקשתות, ועד נקב נמלה. תשעה קבין של י

כתב: ספי הנגבי

את מסע הג'יפים אל דרום ירדן נתחיל ממעבר הגבול ערבה (עברונה), עם ג'יפ פרטי או שכור, או עם אחת מחברות הטיולים. נוסעים לפורסידון, בצומת הכביש עקבה-עמאן עם הכביש שעוקף את עקבה היישר לנמל. נמשיך דרומה במחלף, ולאחר כ-500 מטר נפנה שמאלה לדרך עפר המובילה לוואדי תוּתאן. נעלה בוואדי עד הכפר ונביעת המים עין אוּם תוּתאן. הכפר הבדואי מיושב באנשים ממטה החוויטאת, בני השבטים א-מרין ואל-עמרני . משם נמשיך דרך ואדי סאבּט (סרביט) לג'בל אום א-דאמי. הנוף מתפתח בהדרגה, ואנחנו נוטשים את המסלע הקריסטליני של הררי עקבה לטובת עמק אדום יפהפה.

נמשיך בנתיב הדרומי, וניכנס בין ההרים לתצפית נוף משגעת על חידודי הרי סעודיה – שבר גיאולוגי רוחבי יוצר את ואדי אום א-דאמי ומפריד בין סעודיה לירדן, כעין גבול טבעי.

מוואדי אום א-דאמי כדאי לצאת לערוץ חבוי ברכס סרניג, כחמישה קילומטרים צפונית-מערבית לג'בל אום א-דאמי. שם נגלה כתובות סלע תמודיות. הן נראות כמגילות על דברי ימי התמודים – נוודים שחיו במדבריות אלה לפני תקופת הנבטים ובמקביל להם, ותרבותם משדרת קידמה כבר לפני כ-2,500 שנה.

לקראת שקיעה כדאי לעשות את המאמץ לבקר בקניון הח'זאלי, לראות את ציורי הסלע המדהימים שליד גבי המים, ובעוד יום להתמקם ללינת לילה. אפשר לבקש מהחברה שאיתה נוסעים למקם לכם מחנה לילה באיזור, או לישון בכפר בואדי רם בבית ההארחה (אוהלים בדואיים). ארוחת ערב מומלצת במסעדת בית ההארחה. באופן כללי, אפשר לקנות מצרכי מזון במכולות הבדואיות שבכפר. שמן הזית הטוב ביותר הוא של אג'לון, וכדאי להקפיד לקנות אותו, ניתן לקנות ירקות (לא יפים במיוחד), קופסאות שימורים – טונה ולבנה מצוינת, יוגורט, משקאות קלים וממתקים בשפע.

היום השני
למחרת נצא דרך בית לורנס לוואדי אום עשרין ולקניון א-ברא. לפני שנכנסים לפתחו הדרומי של הקניון, אפשר לעשות סיבוב קצר דרומה. על משטח הסלע עומדת פטרייה עצומה, מהיפות של דרום ירדן. בקצה הדרומי של קניון א-ברא נמצאת קשת נסתרת מעט – פתיח טוב לארץ הקשתות, שנגיע אליה בהמשך היום. רצוי להביט סביב מדי פעם; סכרים עתיקים וחדשים לעצירת מי הנגר האוספים את המים לשתייה.

אל תשכחו להרים את הראש גם לקירות התלולים של קניון א-ברא, כדי לראות את שרידי הערערים, אולי הדרומיים ביותר בעולם, יושבים בין אבן החול של תצורת הדיסה לבין הכריות של תצורת רם.

מקניון א-ברא ייפתח הנוף, ויתגלו לנו שדות חקלאיים. שפע של מים בעמק הדיסה הביא את הבדואים המקומיים להתיישב בשלושה כפרים, עם חקלאות בטעם של פעם ועד חקלאות מודרנית ממש, בחוות ממשלתיות ופרטיות. הכפרים שווים ביקור. יתרה מזו, כדאי למצוא בית פנוי ולעבור למשך חודש לאחד משלושת הכפרים הנמצאים במקום הנפלא הזה: מנשיר, טוויסא או דיסה.

בסמוך לכל בית – אוהל בדואי. הבית משמש לפעמים כמחסן ולפעמים כדייוואן (חדר אירוח). בני המשפחה תמיד גרים באוהל; כלים חקלאיים גדולים ומשוכללים מחד גיסא, ומאידך גיסא – גמל החורש את השדה; מין תערובת של מדבר ישן וקורטוב של מערב.

מטוויסא נצא בדרך ארץ הקשתות למקום מושבם של בני שבט רעב, למרגלות ג'בל רעב, ואדי עמוד, ואדי רעב, ואדי חפיר וּואדי מיתלה. כולם יוצאים מהמתלולים של רכס א-בתרא, המתרומם מאיזור ראס א-נקב לחירבת פצועה, על הכביש בין מעאן לאל-מדאוּרה שבסעודיה. רכס רוחבי המבדיל בין חול לגיר תוחם מצפון את ההתרוממות המסיבית של ג'בל רם וכל ההרים סביבו, ומשנה בבת אחת את נוף אבני החול הצבעוניות של דרום ירדן לנוף גירני הררי.

אבל, אנחנו נשארים למטה, בערוצים היפים, בקשתות ובפטריות, עם משפחות בני שבט א-רעב בואכה חומימה; חומימה העתיקה, שרובה קבורה בחול יחד עם השרידים הנבטיים, הביזנטיים, הערביים ואולי רבים אחרים, ששלטו במרחב ונושלו ממנו.

אם כבר מאוחר, כדאי לעלות על הכביש ודרך רג'ף ולמלון בפטרה. ואם עדיין נותרו כשעתיים ומחצה, נגמע את הדרך לאורך אמת המים העתיקה לחומימה. נחצה ערוצים של אבן חול לבנה, ונגיע לביר ג'מיל דלעה. בכל אופן, גם מכאן נגיע לרג'ף (בדרך עפר) ולפטרה, למלון, להתכונן ליום הבא. בפטרה שפע מלונות מכל הסוגים ואוכל מצוין. חמאם למי שרוצה. והגלידה הכי טובה בעיר ב"מובנפיק" – המלון המהודר.

היום השלישי
הלילה חלף, ואם מדובר על טיול ג'יפים – חצי יום בפטרה זה ביקור הכרחי. רצוי לקחת מורה דרך (דליל) בכניסה, להתרכז בעיקר בסיק המדהים, וסתם לשוטט ברחובות הנבטיים והביזנטיים העתיקים, לפגוש במוכרי החול והחרבות והשטיחים המקומיים – מרקם של סוחרים בדוכנים לא נעולים; פה לא גונבים. חוקי המדבר נוקשים. את הסיור בפטרה מומלץ לסיים דרך נקיק צר, שמתחיל דרומית-מזרחית לקבר סקטוּס פלורנטינוס בוואדי מודאלים חזרה לבאב א-סיק. נקיק צר מאוד, שמיד אחרי החורף קשה למעבר בשל מפלס הגבים; אבל כשאלה מתייבשים, ובמיוחד בקיץ בצהריים, הצינה נעימה להליכה.
חוזרים למגרשי החנייה, ושוב על הג'יפ, ארבע שעות דרך אל-בידא – היא פטרה הקטנה – לנקב נמלה הסלול בחלקו עד הערבה. אם יש זמן, ועדיין לא שבעתם מהיופי הזה, אפשר להמשיך בדרך עפר צפונית לכפר קרוייקרייה, ואדי פידאן ולעיר הנחש, פונון. שם היו מתחרים בייצור הנחושת עם תמנע.
ולאחר כל הבלבול הזה של צורות ותצורות, עצים ושיחים – אנו בערבה הישרה, דוהרים חזרה בג'יפים למעבר הגבול.

נחלי מואב ואדום – ארנון, זרד ועוד

את הרי מואב ואדום חורצים נחלים שמגיעים עד לירדן. כמו בארץ, אבל שונה: בתוכם יש שפע מים וצמחייה, קירות גבוהים וזקופים ושום סימון שבילים. מנחם מרקוס בחר ארבעה מסלולי הליכה מהיפים שיש לירדן להציע

כתב: מנחם מרקוס

נחל ארנון
בין המטיילים הישראלים בקניוני אדום ומואב ניטש הוויכוח מיהו היפה בקניוני ירדן. קשה לקבוע בסוגיה הזאת מי צודק, כי לכל אחד מהקניונים יופי וייחוד משלו, אבל לי מספיקה העובדה שבביתי יש צילום מצהיב שצולם ב-1923, ובו נראה אבי בחברת כמה מחברי גדוד העבודה עושים שרירים בטיול בין קירות הארנון. ברור, אם כן, לאיזה מחנה אני שייך.
בימים עברו, בטרם החליטה האגודה המלכותית הירדנית לשמירת טבע על סגירת חלק הארי של נחל ארנון (הנקרא כאן ואדי מוג'יב, Mujib) וסעיפו הקניוני הנהדר – נחל היידאן (Haydan), היינו מבצעים במשך יומיים את המסע האולטימטיבי: יוצאים מקניון הבזלת של נחל היידאן אל המפל הענקי (60 מטר) שבנחל, ממשיכים דרך נקיק אבן חול מלוטש כזכוכית, שוחים בעשרות בריכות ההיידאן התחתון עד למפגשו עם נחל ארנון, ומשם גולשים בחבלים במורד הנקיק התחתון של הארנון במפל 15 המטר שבנקיק עד לגשר הכביש שבשער הנחל. לפני זמן קצר הכריזה רשות שמורות הטבע הירדנית על סגירת השטח למטיילים, ולנו נותרו שתי אפשרויות – ללכת במסלול קצר אל המפל של נחל ארנון או לגלוש מראש מפל הארנון אל הנחל.

אפשרות 1: במעלה הזרם
בסמוך לגשר הארנון (שעל כביש ים המלח הירדני) נמצא מרכז מבקרים קטן ומתקן שירותים. כאן אפשר לרכוש כרטיס כניסה לארנון התחתון (כ-8 דינר לאדם), ומכאן מובילה מסילה עשויה ברזל הנעוצה בקירו הצפוני של הנחל אל סולם ברזל היורד לערוץ בסמוך לסכר הטיית המים של הארנון (המים מוטים באמצעות הסכר אל צינור מבוטן וזה מוביל אותם לסווימה שבצפון-מזרח ים המלח ומשם באמצעות משאבה לעיר עמאן). מן הסכר אנו ממשיכים במעלה הזרם בקניון נהדר של אבן חול, ההולך וצר ככל שמתקדמים בו, עד שהוא נהיה אפלולי. לאחר כקילומטר וחצי נגיע לבריכה עמוקה ומפל בגובה שני מטרים. באמצעות חבלים המקובעים במקום אפשר לעלות במפל ולהתקדם עוד כחצי קילומטר כשאנו מטפסים במספר אשדות סוערים – עד לבריכה גדולה שאליה צונח מפל מים רועש, כ-15 מטר גובהו. זהו סוף מסלול ההליכה ומכאן יש לחזור בזהירות כשאנו יורדים באשדות הנחל אל הבריכה העמוקה, שלאחריה ההליכה חזרה היא קלה. המסלול מיועד רק לאלה שיודעים לשחות, והוא מחייב זהירות ומעט מאמץ פיזי.

אפשרות 2: גולשים במפל
זהו מסלול שניתן לביצוע רק בתיאום ובאישור של רשות הטבע הירדנית (RSCN), והוא כרוך בתשלום ובהדרכת פקח מקומי של שמורת הארנון, שמספק חבלים ורתמות לצורך גלישה במפל. מגשר הארנון ניסע דרומה בכביש ים המלח כשני קילומטרים עד לשלט ירוק של רשות הטבע הירדנית. כאן נעלה מזרחה בדרך עפר תלולה, בין קירות לבנים של חוואר הלשון ולאחר כקילומטר נגיע אל כתף מפולסת שממנה נשקפת תצפית נהדרת אל ים המלח, עין גדי, ומצוק ההעתקים של ים המלח. בכתף פונה הדרך שמאלה (צפון-מזרחה) ויורדת אל נחל ארנון, כ-800 מטר ממערב למפגשו עם נחל היידאן. נמשיך במעלה הארנון עד למפגשו עם ההיידאן, ונטייל כקילומטר במעלה ההיידאן כדי ליהנות מנקיק אבן החול הנפלא שלו שבקרקעיתו מפלים קטנים ובריכות עמוקות. נחזור למפגש נחל היידאן עם נחל ארנון ונמשיך הלאה מערבה במורד הארנון ההופך במהרה לנקיק עצום שזרימת המים בו חזקה. לאחר כמה מאות מטרים נגיע לראש המפל הגבוה שבנחל ונרד באמצעות ציוד גלישה כ-15 מטר על קיר המפל עד לבריכה הגדולה שבתחתיתו. ההמשך מכאן, בחלק הצר והמרשים ביותר של נקיק הארנון הוא כמו במסלול הראשון – עד למרכז המבקרים הסמוך לגשר הארנון.

מדריך מהיר
אורך המסלול הקצר: כ-3 קילומטרים
משך המסלול: 3-2 שעות
דרגת קושי: עד לבריכה בינוני, אחר כך קשה
ציוד: נעליים להליכה במים, בגדים מתאימים לשחייה

אורך מסלול הגלישה במפל: כ-7 קילומטרים
משך המסלול: 6-5 שעות
דרגת קושי: קשה. חובה לדעת לשחות
ציוד: בגדים ונעלים להליכה במים ולשחיה

לאורך נחל זרד
מסלול נחל זרד (ואדי חסא, Hasa) הוא טרק של ממש הנמשך יומיים, ויש המחלקים אותו אף לשלושה. נצא מן העיר כרכ (Karak) בכביש המוביל מזרחה לקטראנה (Qatrana) ולעמאן. לאחר כארבעה קילומטרים נגיע לצומת מרומזר, נמשיך מזרחה עוד כחצי קילומטר ונפנה ימינה (דרומה) בכביש המוביל לאוניברסיטת מותה ולנחל זרד. נחלוף על פני העיירה מזר (Mazar) מימיננו, ולאחר שמונה קילומטרים נוספים נגיע אל שפת המתלול הענקי שמעל לנחל זרד, כאן יורד הכביש אל הערוץ, ממשיך במורדו וחוצה אותו בגשר גדול עם נקודת משטרה לידו. מן הגשר נמשיך הלאה בכביש (המוביל לעיר טפילה, Taffila) ולאחר חמישה קילומטרים נפנה פנייה חדה ימינה לעבר המרחצאות החמים של בורביטה (Borbita) ועפרה (Afra). לאחר כארבעה קילומטרים יורד הכביש בתלילות אל נחל זרד. נחלוף על פני אתר המרחצאות של בורביטה, ונמשיך מערבה עוד כארבעה קילומטרים עד לפנייה חדה דרומה. מעט מזרחה לפניה ניפרד מן הרכב.

נרד רגלית צפונה, בדרך העפר המובילה למפגש נחל עפרה עם נחל זרד. לאחר כ-500 מטר נזהה את טחנת הקמח העתיקה שבערוץ נחל עפרה. בשביל תלול מעט אך קצר נרד כאן לערוצו השופע מים של נחל עפרה ונחצה אותו אל עבר טחנת הקמח הניצבת בצל עצי מורינגה רותמית גדולים ויפים. מטחנת הקמח אנחנו ממשיכים בשביל צר העובר בשולי חלקות חקלאיות, מתחת לאמת מים עתיקה, בכיוון צפון-מערב. השביל חוצה כתף טופוגרפית קטנה ולאחריה הוא יורד אל פלג המים שבערוץ נחל זרד. מכאן נמשך מסלולנו בערוצו הרחב והמתון של נחל זרד, בצמוד לפלג המים, בכיוון כללי מערבה. לאחר כ-2.5 קילומטרים, בסמוך למפגש נחל זרד עם ערוץ ואדי דפאלי (Dafali), הבא מימין, מתחתר ערוץ נחל זרד בתוך פלטה של סלע גיר הנחשפת באפיק ויוצר מעוק קצר ויפה המסתיים במדרגת מפל רחבה. השביל עוקף את המדרגה משמאל (זהירות: המעקף קצר אך תלול) ויורד אל פתחו של מעוק הגיר. ניכנס ללא ציוד אל תוך המעוק ואחרי 150 מטר נגיע אל מפל הסוגר על המעוק ובתחתיתו בריכה – מקום נפלא לעיסוי טוב של הגוף במי המפל היורדים לבריכה.

מכאן אנו ממשיכים הלאה במורד זרם המים. במהרה נחסם הערוץ בסדרה של מפולות סלעי גיר – זהו קטע מעט קשה להליכה ויש לתמרן בין גושי הסלעים כדי למצוא מעברים נוחים. לאחר כקילומטר של הליכה ב"פקק" המפולות הזה, חוזר הנחל למסלול מתון ונקי ממחסומים שההליכה בו קלה. סלע הגיר שבו הלכנו עד כה מתחלף באבן חול צבעונית ובהדרגה מתגבהים קירות אבן החול משני עברי פלג המים הסואן. לאחר כשני קילומטרים מקטע מפולות הסלע נגיע אל עינות סולטנה (Sultana) – סדרה של נביעות מים חמות וקרות לסירוגין, המופיעות בקירות אבן החול. על הקירות הלחים ממי הנביעות צומחות חגורות רעננות של שרכי שערות שולמית, שיחי סמר, צמחי סחלב בן חורש, קנה צמר מצרי ועצי דקל, מקום קסום. במהרה נגיע אל נקודת המפגש של נחל זרד עם ואדי קטארה (Katara), שבו זורמים מים צלולים ומתוקים – עד לבריכה יפה ומפל בנחל, כ-200 מטר ממפגש הנחלים.

נחזור לנחל זרד ונמשיך להתקדם במורד הזרם. הנחל מעמיק ככל שמתקדמים בו ולאחר כקילומטר וחצי הוא הופך לנקיק אבן חול נהדר וצר שבקירותיו מעין גנים תלויים של עצי דקל תמר וצמחים אחרים.
לאחר כ-4.5 קילומטרים של הליכה ממפגש קטארה-זרד, נגיע לעיקול חד בנחל לכיוון דרום ולאחריו נגלה קיר סלע טבעי של אבן חול אדומה, צר ומוארך, הנטוע במרכז עמק הנחל: זהו סלע "הצוללת". משטחים טבעיים חוליים בצד הסלע בגובה עשרה מטרים מעל פלג המים ישמשו לנו כאתר חניה ולינה נוח למשך הלילה.

היום השני: 300 מיליון שנה אחורה בזמן
בבוקר המחרת אנו ממשיכים במורד הקניון של נחל זרד. אנו נעים תחילה דרומה, אך לאחר כ-200 מטר מתעקל הנחל חדות לכיוון צפון-מערב. לכאן מגיע ערוץ צר הבא מדרום ובו פלג מים מתוקים. אחרי קילומטר נוסף פוגשים פלג מים נוסף היורד אל הנחל מכיוון דרום, ולאחריו אנו נכנסים אל נקיק עמוק ויפה ובו דקלי תמר היוצרים גנים תלויים נהדרים מעל לאפיק.
בהמשך מצטרף לנחל זרד ערוץ גדול ועמוק הבא מצפון ושמו ואדי חמרש (Hamarash). מיד לאחר מפגש ואדי חמרש עם נחל זרד חל שינוי גיאולוגי-נופי בנחל: הערוץ מתחתר אל תוך שכבות עבות של סלע דולומיט אפור וקשה למדי ויוצר מעוק יפה ומפל שיש לעקפו מצד ימין (גלי אבנים מסמנים את המעקף סביב המפל הזה שגובהו כשני מטרים). הדולומיט הזה הוא הסלע העתיק ביותר הנחשף בנחל ונוצר בתקופת הקמבריום, כ-300 מיליון שנה אחורה בזמן (המקבילה של הדולומיט הקמברי הזה בישראל היא הפלטה הנוקשה המחפה על הר תמנע שבבקעת תמנע ומעצבת לו נוף שולחני). אחרי כשני קילומטרים של הליכה בין קירות הדולומיט שוב מתחלף הסלע לאבן חול אדומה כצבע היין ואנו נכנסים אל נקיק אבן החול התחתון והאחרון שבנחל, שהוא יפה לא פחות מן הנקיקים שבמעלה הנחל. עוד שלושה קילומטרים של הליכה במורד הנקיק האדום ונגיע אל הנִקבה: גוש סלע עצום שצנח לערוץ חוסם אותו לרוחבו ומאפשר מעבר רק בתוך המים הזורמים בין הגוש לבין הקיר השמאלי של הנחל שעליו שעוּן הגוש שהתמוטט. מכאן ההליכה בנחל הולכת ומתמתנת, העמק הולך ומתרחב, ומעל לראשינו כבר מופיעות בקירות הנחל שכבות של סלעי חוואר הלשון המעידים על הקרבה לבקעת ים המלח. עוד קילומטר של הליכה ונגיע למתקן הידרומטר (מכשיר למדידת שיטפונות) בגדתו הימנית של הנחל. כאן כבר מוטים מי הזרם אל תעלת בטון המובילה אותם למפעל המים של הכפר סאפי (Safi). עוד 600 מטר של הליכה בדרך העפר שבערוץ יביאו אותנו עד לשער הכניסה למפעל המים, וכאן ימתין לנו הרכב, איתו ניסע מערבה 2.5 קילומטרים בשוליה הדרומיים של בקעת צוער (ע'ור א-צאפיGhor el safi ) – עד למפגש עם כביש ים המלח הירדני, שם יש חנות מכולת לאלה שירצו לחגוג את הסיום בביסקוויטים, גלידה או משקה קר.

מדריך מהיר
אורך המסלול: כ-26 קילומטר
משך המסלול: שני ימי הליכה. יש המחלקים אותו לשלושה ימים.
דרגת קושי: קשה, דורש מאמץ פיזי, אך אינו אתגרי (אין מפלים המצריכים חבלים)
לינה: מומלץ ללון בעיר כרכ ערב הטיול, ברסטהאוס של כּרכּ הצמוד למבצר הצלבני. בסוף היום הראשון לנים בשטח, ליד סלע "הצוללת"
ציוד: מזון ליומיים, שק שינה, מזרון קל, נעליים מותאמות להליכה במים.
לא צריך להביא מים. המים בכל הנחלים טובים לשתיה.

קניון אבן חמאד
מן העיר כרכ נצא מזרחה בכביש המוביל אל קטרנה שעל אוטוסטרדת המדבר (טאריק סחראווי, Tariq Sahrawi), ולאחר כארבעה קילומטרים נפנה שמאלה (צפונה) בצומת המרומזר אל הכביש למאדבא (Madaba) ולדיבאן (Diban, דרך המלך). ניסע צפונה כשאנו חוצים את מישורי רמת מואב. לאחר כשבעה קילומטרים נפנה שמאלה (מערבה) במסעף ובו שלט חום המורה לחמאם אבן חמאד (Ibn Hammad), ולאחר קילומטר נגיע למזלג כבישים בו נפנה ימינה (צפון-מזרחה) אל הכפר בתיר (Batir). הכביש חוצה את הכפר בכיוון צפון-מערב ולאחריו הוא יורד בסדרת פיתולים אל עמקו העילי המעובד של ואדי אבן חמאד. לאחר כחמישה קילומטרים מן הכפר בתיר נגיע למסעף כבישים ובו נפנה מערבה. הכביש חוצה ערוץ נחל בשם ואדי בע'לה (Baghla, נחל הפירדה), ממשיך מערבה עוד כשלשה קילומטרים ויורד בסדרת פיתולים מרשימה אל קרקעית האבן של ואדי אבן חמאד. כאן ליד מרחץ מים חמים (חמאם אבן חמאד) ומבנה שירותים קטן מסתיים הכביש, ואנו ניפרד מן הרכב.

שביל יורד מכאן אל פלג המים החמימים של ואדי אבן חמאד. ההליכה היא בתוך זרם המים או בשביל צר בין קנים על גדת הנחל. במהרה נבלע הערוץ בין קירות אבן חול ובהם נביעות וחגורות של עצי דקלים, שרכים, צמחי סחלב בן חורש וצמחים חובבי מים אחרים. לאחר קילומטר של הליכה במים נגלה משמאלנו נקיק הנמשך לכיוון דרום ובו שלשה מפלים. זהו סיל אל-כרכ – פינה נפלאה.

מכאן נמשיך בקניון שבקרקעיתו זרם מים שופע ולאחר כמה מאות מטרים ניבלע בתוך נקיק צר להפליא הסגור מלמעלה כמנהרה אפלה. זהו אחד המקומות היפים ביותר בירדן כולה. נמשיך מן המנהרה הלאה במורד הקניון ההולך ומתרחב בהדרגה, עובדה שאינה פוגמת כהוא זה ביופיו הבלתי רגיל, ולאחר כ-300 מטר נוספים נגיע אל תפנית חזקה בתוך הקניון שמאלה, שלאחריה מתרחב הנחל בשיעור ניכר ואבן החול מתחלפת בסלעי גיר.

יש המסתפקים בקטע זה של נקיק אבן החול של אבן חמאד וחוזרים כלעומת שבאו. טעות! אנו ממשיכים הלאה במורד הנחל. עמק הנחל אמנם רחב, וקירות סלעי הגיר התוחמים אותו משני עבריו אמנם מזכירים לנו את נחלי הר הנגב, אך שפע המים הזורמים, שדרות שיחי ההרדוף והקנה, עצי הערבה והאשל הופכים את הקטע הזה לגן עדן של ממש. לאחר כשני קילומטרים נגיע אל נקיק קצר שבו נופלים מי הנחל במפל אל בריכה – מקום נפלא לרחצה ולעיסוי הגוף במי המפל השוצפים. מכאן נמשך הנחל בזרם יפה עוד כ-2.5 קילומטרים ואז הוא שב ונסגר בין קירות סלעי גיר. בקטע האחרון של ההליכה כבר נגלה קירות לבנים של חוואר הלשון המתנשאים מעל לעמק הנחל, עדות לכך שאנו מתקרבים אל בקעת ים המלח. לאחר כשמונה קילומטרים של הליכה מחמאם אבן חמאד – תחילת מסלולנו – נזהה דרך עפר ברורה החוצה את הנחל. נפנה בדרך זו שמאלה (דרומה) ונעלה בה כ-400 מטר עד למשטח רחב, בשולי חלקות ירק. שם גם נחבור לדרך עפר טובה שבה ימתין לנו הרכב.

מכאן ניסע בכיוון דרום-מערב כשאנו חולפים בדרכנו על פני חווה לגידול יענים עד לכפר ע'ור חדית'ה (Ghor Haditha), שממנו יורד כביש מערבה אל כביש חוף ים המלח.

מדריך מהיר
אורך המסלול: כ-8 קילומטרים
משך המסלול: כ-5 שעות
דרגת קושי: קל. מתאים גם לילדים
ציוד: מזון לארוחה או שתיים, נעליים להליכה במים
לינה: אפשר ללון ברסטהאוס של כרכ ערב הטיול

קניון ואדי ע'וויר
מכפר דנא (Dhana) אנו נוסעים דרומה לכיוון העיירה שובכּ (Shawbak) שעל כביש טפילה-פטרה ("דרך המלך"). ניסע בכביש הצר העולה מן הכפר לדרום-מזרח ולאחר 2.5 קילומטרים נחבור לדרך המלך במבואות הכפר קדיסייה (Qadisyya). נמשיך בדרך המלך דרומה ולאחר 16 קילומטר נגיע לצומת: שמאלה לכביש המדבר ולעיר מעאן (Maan), ימינה – המשך דרך המלך לשובכּ ולפטרה. נפנה ימינה וניסע עוד ארבעה קילומטרים עד למבוא לעיירה הקטנה שובכּ (נקראת גם נַג'ל במפות). כאן נזהה את מסעף הכביש הפונה ימינה (צפונה) לכפר מנצורה (Mansura). נפנה ימינה לעבר מנצורה, ובמהרה יתגלה לשמאלנו המבצר הצלבני של שובכּ (מבצר מונרויאל, Mont royal).

הכביש עובר בין בתי הכפר העתיק אבו מחטוב (Abu Machtub) ולאחריו הוא ממשיך עוד כשלושה קילומטרים אל הכפר מוקרעייה (Mukarjyah), חוצה אותו, וממשיך עוד כשני קילומטרים עד לכפר מנצורה (שנקרא גם ח'רייבה במפות). כאן, בכניסה הדרומית למנצורה נזהה כביש בעל גוון בהיר המסתעף ימינה ויורד לוואדי ע'וויר. עם הכביש הזה נרד, תחילה צפונה (כשני קילומטרים) ואחר כך מזרחה (כשני קילומטרים נוספים), ואז נגיע לעיקול בכביש שממנו מסתעפת דרך עפר לכיוון צפון. כאן ניפרד מהרכב.

נרד בדרך העפר, מהלך קילומטר אחד, עד למבנה שאיבה נטוש בערוץ ואדי ע'וויר (Wadi Ghuweir), ומכאן נמשיך בערוץ הנחל, המושך מים כל ימות השנה, לכיוון צפון-מזרח. הערוץ חתור תחילה בסלעי גיר לבנים ולאורך פלג המים שבו גדלים שיחי הרדוף ואשלים, שאותם מלווים עצי ערער יפים על המדרונות. לאחר כשני קילומטרים חוצה שבר גיאולוגי גדול את הנחל ומכאן הוא נמשך הלאה מערבה בין קירות אבן חול צבעוניים להפליא. במהרה נדחק הערוץ אל נקיק נפלא, צר ותחום בין קירות זקופים, שעל קירותיו הלחים גדלים שרכי שערות שולמית וצמחי סחלב בן חורש. לאחר שני קילומטרים נוספים מתרחב הנקיק ועל קירותיו מופיעים גנים תלויים של עצי דקל. מן הגנים התלויים נמשיך בקניון אבן החול היפה עוד כ-2.5 קילומטרים עד שנגיע אל קבוצת עצים גדולים של צפצפת הפרת, שם נמצאת נקודת המפגש של ואדי ע'וויר עם ואדי חמרה (Wadi Hamra) הבא ממזרח. זרימת המים של ואדי חמרה מצטרפת כאן אל הפלג של ואדי ע'וויר, ומכאן ואילך כבר עשוי הקניון סלעי גרניט שחורים. כאן הוא גם משנה את שמו לוואדי פֵינאן (Wadi Finan).

ההליכה מכאן ואילך בערוץ ואדי פינאן הופכת נוחה יותר, בתוך עמק רחב יחסית התחום בין מתלולי גרניט גבוהים. זרם המים עשיר וחזק ועל גדות הערוץ שדרה צפופה של עצי אשל, שיחי הרדוף, קנה וסוף. עצי מורינגה רותמית וכמה עצי צפצפת הפרת בולטים על גדות הנחל. לאחר 4.5 קילומטרים של הליכה נגיע אל שער המוצא של ואדי פינאן לערבה, וכאן נפגוש את האתר המעניין של פונון (Phonon, הנקרא גם פינאן) העתיקה: חורבות יישוב קדום ובו כנסיות, אמת מים ובריכת אגירה ענקית, טחנת קמח שהשתמרה היטב וערימות שחורות של סיגי נחושת, זכר לפעילות הפקת הנחושת שהיתה כאן בתקופות היסטוריות רבות.

בפינאן אנו פוגשים כבר את הדרך הסלולה שעליה ניסע כארבעה קילומטרים לדרום-מערב עד לכפר הבדואי פינאן וממנו בכביש אספלט טוב, דרך הכפר הבדואי גרייגרה (Greigra), עד לכביש הערבה הירדני, אליו נחבור מול מושב עין יהב שבערבה הישראלית.

מדריך מהיר
אורך המסלול: כ-11 קילומטר
משך המסלול: 7-6 שעות
דרגת קושי: בינונית, מתאים גם לילדים מגיל 14 ומעלה
לינה: בערב הטיול כדאי להגיע לכפר דנא שבראש שמורת דנא, שם אפשר ללון בדנא טאוור טלפון: 962-795-688853, או במוטל דנא, טלפון: 962-3-227-0537, ומשם לצאת בנסיעה בבוקר דרומה אל מנצורה. אפשר להגיע לתחילת המסלול גם מפטרה.
ציוד: מזון ליום אחד, נעלי הליכה מותאמות להליכה במים.

Al Rabya, Amman 11195

Al Rabya, Amman 11195

 

 

 



x
סייען נגישות
הגדלת גופן
הקטנת גופן
גופן קריא
גווני אפור
גווני מונוכרום
איפוס צבעים
הקטנת תצוגה
הגדלת תצוגה
איפוס תצוגה

אתר מונגש

אנו רואים חשיבות עליונה בהנגשת אתר האינטרנט שלנו לאנשים עם מוגבלויות, וכך לאפשר לכלל האוכלוסיה להשתמש באתרנו בקלות ובנוחות. באתר זה בוצעו מגוון פעולות להנגשת האתר, הכוללות בין השאר התקנת רכיב נגישות ייעודי.

סייגי נגישות

למרות מאמצנו להנגיש את כלל הדפים באתר באופן מלא, יתכן ויתגלו חלקים באתר שאינם נגישים. במידה ואינם מסוגלים לגלוש באתר באופן אופטימלי, אנה צרו איתנו קשר

רכיב נגישות

באתר זה הותקן רכיב נגישות מתקדם, מבית all internet - בניית אתרים.רכיב זה מסייע בהנגשת האתר עבור אנשים בעלי מוגבלויות.

צלצלו עכשיו